המחבוא הינו ספר מרגש ואמיתי לנוער, הבוחן את זכרון השואה מנקודת מבט יוצאת דופן — מבט של נער פולני הנקשר לילדה יהודיה ובוחן את המציאות הקשה דרך עיניו ועיניה גם יחד.
יאנק – בן כפר פולני, רגיש ונלהב מספר אודות אירקה – נערה יהודייה שנקלעה לבית הוריו, בתקופת מלחמת העולם השנייה, כדי למצוא מסתור מהגרמנים. כאשר הסכנה שבהסתרתה גוברת, משלחים אותה הוריו מהבית. אירקה נודדת בין כפרי פולין כשהיא ממשיכה להסתיר את זהותה היהודית. כניצולה יחידה מכל משפחתה היא מעפילה ארצה ובונה לעצמה חיים חדשים.
יאנק נוצר בליבו את זכר הנערה היפה שהאירה את ימיו וגרמה לו להתאהב בפעם הראשונה. הוא אינו חדל לחפש אחריה, רדוף רגשות אשם ובטוח שהיא כועסת עליו ועל משפחתו, ואולי כבר אינה בחיים.

"הסתיו עבר ואירקה לא חזרה.
תחילה ניחמתי את עצמי שאולי תשוב מחר. אולי תבוא בעוד שבוע. יום אחד אשוב מבית–הספר והיא תשב ליד השולחן הקטן ותאכל את ארוחתה, ואני אמהר אליה כדי להראות לה את הספר החדש. אבל עכשיו ידעתי שאירקה לא תשוב. לא מחר, גם לא מחרתיים, ואף לא בעוד שבוע וחודש. העצים כבר עמדו בשלכת, והציפורים נדדו לארצות החום. השדות נחרשו לזריעת החורף, ואירקה איננה, ואין כל סימן ואות ולא כלום, ורק געגועים בלבי. ואני שואל את עצמי: ״מה תעשה אירקה בכפור, בשלג, בשמלת קיץ דקה?״
״ואצק,״ אמרתי, ״כבר עברו שלושה חודשים ואירקה טרם חזרה.״
״ברור, היא לא יכולה לבוא אליכם. הרי היא מבינה את הסכנה. בכל מקום נמצאים הגרמנים עם כלבי גישוש המאומנים היטב לגלות יהודים. איך תוכל לעבור את המשמרות שלהם?״

אירית ר. קופר נולדה (1929) בעיר מינסק מזובצקי השוכנת כארבעים קילומטר מזרחה לווארשה. באביב 1942, בהיותה כבת שלוש־עשרה, הוציאה אותה אִמה מהגטו, מסרה אותה לאיכר פולני, והסבירה לה כי עליה להישאר בכפר עד אשר תבוא לקחתה חזרה, בסתיו. אך לאחר שבועות אחדים, מפחד הגרמנים, אמר לה האיכר לחזור לגטו. לתומה חשבה אירית שהגטו עדיין קיים ובני־משפחתה מחכים לה בבית. בדרך נודע לה מילד יהודי בן–גילה שהגטו חוסל, ושניהם החלו לנדוד בין האיכרים. בשלב מסויים דרכיהם נפרדו, ואירית הגיעה בנדודיה למנזר, שבו שהתה בזהות בדוייה עד סוף המלחמה. איש מבני משפחתה לא שרד. בשנת 1946בהיותה בת 16, עלתה ארצה במסגרת חברת–נוער ונקלטה בקיבוץ דן שבצפון־הארץ, בו שהתה גם בתקופת מלחמת העצמאות. ב-1950 עזבה את הקיבוץ ועברה להתגורר בעיר. סיימה סמינר למורים בבן שמן ועבדה שנים רבות בתור מורה, עד צאתה לגימלאות.
בין השנים 1971-1975 סיימה את לימודי התואר הראשון בספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.
אירית מרצה בנושא השואה בפני תלמידי בית ספר, חיילים וספרנים. עבודות נכתבו בהשראת הרצאותיה, עדותה ובעקבות קריאת ספריה. במשך שנים רבות מוסרת בקביעות עדות ב"מכון משואה". סיפוריה הופיעו במוספי הספרות של העיתונות היומית, בעיתוני ילדים ובספרי לימוד.
הקימה משפחה יחד עם בעלה מארק רומנו. אם לשתי בנות וסבתא לנכדים. מתגוררת בהרצליה.

אירית ר. קופר פרסמה עד היום 20 ספרים, ביניהם יצירות המיועדות לבני נוער. ספרה הראשון "בקצה היער" ראה אור ב-1977. ספריה, המבוססים על סיפור חייה וכתובים ברגישות רבה, מעלים את תמונת העבר הקודר והתקומה המשקמת של קהילה בת מיליוני יהודים.

אירית ר. קופר

אירית ר. קופר נולדה (1929) בעיר מינסק מזובצקי השוכנת כארבעים קילומטר מזרחה לווארשה. באביב 1942, בהיותה כבת שלוש־עשרה, הוציאה אותה אִמה מהגטו, מסרה אותה לאיכר פולני, והסבירה לה כי עליה להישאר בכפר עד אשר תבוא לקחתה חזרה, בסתיו. אך לאחר שבועות אחדים, מפחד הגרמנים, אמר לה האיכר לחזור לג... המשך לקרוא

שם הספר
אל אותם הכפרים
בלילות שבת
התזכריני קריסטינה? - פנים - סיפור אישי #
בטרם יבוא האביב
שער עלייה - דן חסכן #