ביקורת ספרותית על כוכב הכסף מאת ג'אנט וולס
ספר טוב

---

את הספר הנוכחי לקחתי לידי מסיבה אחת בלבד- שם הסופרת: ג'אנט וולס. מוכר לכם?
קראתי את ספרה האוטוביוגרפי "טירת הזכוכית", שהתנוסס במשך שש שנים ברשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס ומאוד אהבתי.
בעבר, כתבתי באחת מסקירותיי, שיש סופרים שב-ד.נ.א. שלהם, יש דפוס כתיבה מסויים. גם ג'אנט וולס נכנסת לקטגוריה הזו לפחות, על-פי הספר הנוכחי.
בדרך כלל הסופרים הללו כותבים ספר אחד שהוא בדרך כלל מצוין וגם רב-מכר, ולאחר מכן הספרים הבאים מפרי עטם דומים, או מזכירים את ההצלחה של הספר הראשון.
אזי ברור לכם שיש דמיון רב בין הספר "טירת הזכוכית" לבין "כוכב הכסף". גם כאן יש סיפור מסגרת מוכר: אימא שלא מתפקדת, אבא לא בנמצא ושתי בנות שמגדלות את עצמן לבד, ובנוסף גם כמה "נשמות טובות"...
הסיפור ב"כוכב הכסף" מאוד מזכיר את מה שכתבתי בזמנו לגבי הורות. גם כאן אני בדיעה שאם הורים היו צריכים לקבל רישיון כדי ללדת צאצאים, לא בטוח שהם היו מצליחים לעבור תיאוריה...
מה יש לנו בסיפור הזה?
שרלוט-אם חד הורית פלוס שתי בנות: ליז בת ה-15 ובין-ג'ין בת ה-12 (bean-שעועית-זה שם החיבה וכך הוא שמה מופיע לאורך כל הספר).
שרלוט אימא מאוד עסוקה בקריירה שלה, ובטוחה שהיא זמרת מוכשרת. מעת לעת האימא שרלוט נעלמת לכמה ימים. באותם ימים הבנות ממשיכות ללכת לבית הספר, לאכול פשטידות עוף קנויות ולגדל את עצמן.
שרלוט במסגרת "הצלחותיה במוסיקה" אפילו ממציאה מחזרים שמבטיחים לה ערים וגבעות והכול טוב... באחד מנסיעותיה האם הותירה מכתב לבנותיה ציטוט עמוד 23: "ליז היקרה ובין המתוקה שלי, השעה 3 לפנות בוקר ואני כותבת מבית מלון בסן-דיגו. אני יודעת שלא הייתי במיטבי בזמן האחרון, וכדי לסיים את השירים שלי ולהיות האימא שאני רוצה להיות-אני חייבת לפנות לעצמי זמן ומרחב. אני חייבת למצוא שוב את הקסם. אני מתפללת גם ליציבות...מאתיים הדולר שאני שולחת יספיקו לכן לפשטידות עוף עד שאחזור. תתעודדו ואל תשכחו לנקות את השיניים בחוט דנטאלי! אוהבת, אימא"... "אימא בשלט רחוק"...
תארו לכם שמדובר בסצנה מתוך סרט, מה יש כאן? שתי בנות, אימא עם ברגים משוחררים ומכתב ביד... כואב, קשה, לא מובן כן כן אני מודה, באותה סצנה בא לי לחבק ולאמץ אותן...
הבנות ניזונו מפשטידות עוף על ערב, שיחקו ביניהן, אפילו עבדו: בין חילקה עיתונים, וליז עבדה מעת לעת כשמרטפית, עד אשר פקחי העירייה והמשטרה, מגלים שהילדות חיות לבדן. בעקבות כך הן מחליטות לברוח ולנסוע באוטובוס לדוד טינסלי – האח של האם.
טינסלי היה אלמן, בודד, עוף מוזר וקמצן להחריד, שהתגורר בבית האחוזה של המשפחה בווירג'יניה. הבית של הדוד לא היה בית מסודר. הדוד התעקש לא להשליך דבר בטענה, שמדובר באוצרות משפחתיים שמשתייכים לאוספים, ונחוצים למחקר הגיאולוגי שלו. טינסלי נהג לנתק את הטלפון מעת לעת, כי הוא לא אהב לקבל שיחות. הוא החזיק רדיו ישן וגדול שמעולם לא פעל, אבל ריתקו אותו הגנאלוגיה והגיאולוגיה. רוב הזמן הוא בילה בספריה וכתב לאגודות ההיסטוריה של המחוז, אסף ירחונים וגזרי עיתונים ישנים, התעניין בשכבות הקרקע, מי תהום, סלעים, וערך ניסיונות באדמה, באבנים וקרא דוחות מדעיים.
אצל הדוד טינסלי הן מתחילות לבנות את חייהן מחדש. הן הולכות ללמוד בבית הספר, שומעות סיפורים על אימן, מחפשות תשובות על אביהן, ומתעניינות מדוע האם עזבה את מקום הולדתה וניתקה את הקשר עם משפחתה.
הדוד אומנם פתר להן את בעיית קורת הגג, אך לא פתר את בעיות הפרנסה. ליז ובין מבינות שעליהן למצוא עבודה למחייתן. הן מוצאות עבודה ונאלצות להתמודד עם סיטואציות ומערכות יחסים לא פשוטים. החיים אצל הדוד לימדו אותן עד כמה החיים לא קלים ועם הזמן מגיע גם השכל:
ציטוט עמוד 239: "האשמים הם חפים מפשע, והחפים מפשע אשמים. לא ידעתי מה לעשות. איך אני אמורה להתנהג בעולם הזה?" בין שואלת את השאלה הזו... יש למישהו תשובה?
הבנות המשיכו לגדל את עצמן גם אצל הדוד טינסלי שהאם שרלוט מנסה את כישוריה בשירה ומסבירה לבנותיה במכתביה ראו ציטוט עמוד 84:
"זאת ניו-יורק! אם אתה אמן מופיע, ניו-יורק ולוס-אנג'לס הן שני הצדדים של המראה". כלומר אם אתה לא שם – אתה לא קיים. שרלוט לא הסתפקה בכישורי השירה שלה, היא גם בילתה במרכזים רוחניים בודהיסטיים ולטענתה המשך ציטוט מעמוד 84: "זה עשה כל כך טוב לראש שלי.... אני מרגישה מאוד מאוזנת".
ג'אנט וולס לא מתנתקת מהאוטוביוגרפיה שלה, ולכן גם בסיפור הזה יש נדודים, הרפתקה, ניצול, עוני, הזנחה, חסך באהבה, נושים וערגה לבית, לאוכל חם וחיבוק אוהב. מול כל החסך שציינתי יש גם כמה רגעי חסד. אלה אותם רגעים שמקבלים את הבעיטות הקטנות בבטן והצביטות בלב...
כדרך אגב, ג'אנס נוגעת בבעיה כאובה "הנגרו-פוביה" והאינטגרציה הכפויה. לנושא זה מוקדשים מספר פרקים לא מבוטל.
ציטוט עמוד 120: "היא סיפרה שבשנות החמישים פסק בית-המשפט העליון שיש לאפשר לילדים שחורים ללמוד בבתי-ספר ללבנים. כמעט בכל העיירות הדרומיות ילדים שחורים המשיכו ללמוד בבתי-ספר לשחורים, וילדים לבנים המשיכו ללמוד בבתי-ספר ללבנים".
למרות שהסיפור הנוכחי מושפע מהאוטוביוגרפיה של הסופרת ומוכר לנו מ"טירת הזכוכית" הספר מרתק, הקריאה קולחת, קצבית מעניינת, ובנוסף - הכתיבה והפונט נוחים לקריאה ויודעים לשאוב את הקורא לתוך 56 פרקיו.
הפרקים קצרים כמו שאני אוהבת. כל פרק הוא אגרוף רווי באהבה, חמלה, ולא מעט מחשבות מטרידות על מערכות יחסים בין הורים לילדיהם ובין אדם לחברו.
אהבתי את שתי הבנות המקסימות הללו וגם את הדוד טינסלי. הדוד הזה, למרות שהיה עוף מוזר, יש לו תפקיד נכבד בגידולן. טינסלי היה גלגל ההצלה שהסתיר מתחת לשיריון שלו לב. כעסתי על שרלוט ותוך כדי קריאה בא לי לנער אותה ...
לא לחינם שם הספר הוא כוכב הכסף (Silver Star). תקראו תבינו למה...
עיצוב הכריכה מקסים. אהבתי את הבחירה.
ממליצה על הספר אבל יש לקחת בחשבון שישנם קטעים שיזכירו את הספר הקודם.
למי שלא קרא את הספר "טירת הזכוכית" מובטחת לו הנאה צרופה מהספר הנוכחי. אני שקראתי גם את הספר הקודם מצאתי את עצמי עורכת השוואות ומחפשת קווי דמיון בין שני הספרים, למרות זאת לא נפגעה הנאת הקריאה.

תיהנו

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על כוכב הכסף