ביקורת ספרותית על אותה התמימות - פרוזה # מאת פרנצ'סקה סגל
ספר בסדר

---

כל הספור נכתב בהשראת הספר “עידן התמימות” של אידית וורטון.
השם: "אותה התמימות" אכן כך. אני מודה הסיפור הזה הוא תמים!
התמונה וצבעי הכריכה של הספר הנוכחי תופסים את העין, ואפילו בצבע התכול של השמלה יש סוג של פשטות ונאיביות.
האישה שאוחזת בתיק שארוזים בו אולי חלק מרזי חייה, מכסה גם חלק ממנה ויתכן שזה רמז לסערה שהתחוללה אצל אחד הדמויות בספר. אם כי אדייק יותר "סערה שקטה..."
כל הספר מהווה הצצה לקהילה היהודית בלונדון, שאני אישית לא מכירה אותה. אני מודה שלאחר שסיימתי את הספר פניתי לד"ר גוגל.
אדם נוימן, התייתם מאביו בגיל שבע והוא יהודי לונדוני ולב ליבו של הרומן הנוכחי.
אדם התארס לרייצ'ל גילברט לאחר מערכת יחסים של מספר שנים. כאשר את רייצ'ל פגש בפעם הראשונה כשזו חזרה מטיול בישראל.
הוא גדל מתחת לשמלה של אימו ולו אחות בעוד רייצ'ל, בת יחידה להוריה: לורנס ויפה גילברט.
כבת יחידה אתם גם מבינים שרייצ'ל היתה ילדת תפנוקים, ובמקרה הנוכחי גם גדלה עם כפית של זהב בפה.
כמו כל זוג שעומד לפני נישואים – הכול טוב... אין בעיות הכול ורוד. אבל מה קורה שבת דודתה של רייצ'ל- אלי נוחתת בלונדון?
מי זו אלי? אלי התייתמה מהאם ג'קי בגיל שמונה. גדלה עם אביה – בועז. כשהתבגרה מספיק בועז משאיר את אלי בניו-יורק ומעיף את עצמו להודו. במצב שנוצר לאלי לא הייתה ברירה, אלא לגדל את עצמה.
כשאלי "גדלה" היא הפכה להיות דוגמנית, פרובוקטיבית, שחקנית פורנו, עם עבר לא מי יודע מה. כאשר היא נחתה בלונדון היא אמריקאית... כך גם מלבושיה, שהיו צמודים וחריגים ולא רק- גם התנהגותה. לדוגמא: היא לא היססה להדליק סיגריה בתום התפילה בבית הכנסת ביום כיפור.
אלי ורייצ'ל היו שתי דמויות שונות בתוכנן ובחיצוניותן. ציטוט עמודים 23-24: גם בחיצוניות שלהן הן היו שונות בתכלית. רייצ'ל הייתה מלוטשת וורודה מבריאות , שערה השחוק חלק ומבריק, ציפורניה מטופחות ונקיות, משוחות בלק של שאנל. אלי נראתה שחוקה מעט,.... הוא ראה את ציפורניה הכסוסות והעור המגורה האדום סביבן, את הצללים תחת עיניה... "
מה קרה לאדם כשפגש את אלי? אדם מצא את עצמו נמשך לאלי, אולי בניסיון להכניס מעט עניין לעולמו האפרורי והמשעמם. האם הוא הצליח?
הספר חולק לשלושה חלקים ורווי בתיאורים על הקהילה היהודית בלונדון החל מאוכל, חגים, מנהגים, מסורת, ארוחות שישי, מפגשי המתפללים בבית הכנסת ועוד.
יש תיאור נרחב על מפגשי המתפללים בבית הכנסת. עושה רושם שהמפגשים הללו היו והם אולי עדיין, סוג של פעילות תרבותית, ולאו דווקא מקום להתפלל בלבד.
המשפחה הייתה קשורה לארץ ואף נהגה לקיים את החופשות בארץ, כך שבספר השתרבבו לא מעט שמות של כמה ערים ואתרים מוכרים.
בכל הדמויות הרגשתי סוג של אפרוריות, מזכיר קמעה את מזג האוויר הערפילי של לונדון. אף דמות לא המריאה ממש ולא הצליחה לצאת מתוך השריון בו היא התעטפה.
רייצ'ל הצטיירה כדמות שטוחה, משעממת ומה שהעסיק אותה היה טפל (לפחות בעיני). לרוב עסקה ברשימת האורחים לחתונה, רצתה את החתונה היפה ביותר, קייטרינג שווה, הוטרדה במה יאכלו האורחים, איזו שמלה תלבש, ו/או אילו פרחים יקשטו את השולחנות: האם באגרטלים לבנים, או אגרטלים מקרמיקה ועוד.
לאחר נישואיה, רייצ'ל בחרה להיות "עקרת בית" שכל עולמה סבב סביב אדם ותחזוקת הבית על כל מטלותיו... ולא תמיד...
דוגמא, רייצ'ל מתקשרת לאדם ארבע פעמים עד שהוא מחליט בפעם הרביעית לצאת מפגישה עם לקוח ולשוחח עימה שמא קרה דבר מה ... ציטוט עמוד 205: "מתחשק לך סלומון הערב? או שאני יכולה לקנות שוק טלה אם אתה רוצה? עדיין מספיק מוקדם אם אקנה שוק קטנה או אם אכין את זה בחתיכות אולי. אבל אני כבר בתור עכשיו, והלכתי על סלמון כי אהבת את המנה שאכלנו בקפה ... אז חשבתי שאנסה להעתיק אותה בשבילך..." זה כל עולמה וזו ממש שיחה דחופה, כשאדם יושב עם חמו-לורנס בפגישה עם לקוח... נכון? עכשיו הבנתם היכן התרכז עולמה של רייצ'ל?
פרנצ'סקה סגל לא פיתחה את הדמות הזו, והותירה אותה כדמות אפרורית, משמימה ולא מעניינת.
גם אדם לא "עף". הוא עשה בדיוק מה שמצפים ממנו, ואני אגדיר אותו כ"ילד טוב ירושלים" שכל אימא יהודיה הייתה מבקשת אותו לביתה.
בספור הזה אין גלים סוערים או הפתעות, הכול מתבצע בהתאם למה שהקהילה מצפה ממך.
פרנצ'סקה משתמשת בלא מעט סלנג עכשווי בספור לדוגמא: ציטוט עמוד 130: "בקרב היהודים הלונדונים שעשו את החורף באילת, כל העולם ואחותו התייצבו... ציטוט נוסף מעמוד 154: "אתה לא מרוצה מהתוכניות של יפה לחסנה של השנה?" (חסנה-חתונה, אירוע)
כל הסיפור נע באוירה קרירה, עם נגיעות פושרות, נינוחות ומנימום תנועתיות.
מטפורית הסיפור הזה הוא סוג של ריקוד וואלס איטי מאוד...
אצל השלישייה: אדם, רייצ'ל ואלי הכול מתבצע על פי התוכנית, כי ככה זה מתבקש וצריך להתבצע ויותר מכך, זה מה שמצופה ממך.
הפרקים בספר לא ארוכים, הקריאה זורמת אך לא מהסוג ששואבת את הקורא. תוך כדי קריאה הקורא נתקל בקפיצות בין ההווה לעבר כשבקפיצות אלה, פרנצ'סקה סגל מזמנת לקורא את ההיסטוריה של המשפחה והקשר שלה לארץ.
לדעתי, אלי היא היחידה שהכניסה מעט "צבע" לחיי הקהילה היהודית הזו, וגרמה למשב קל, אם כי כמעט בלתי מורגש.
לסיכום מתחנת המציל: הים נוח וטמפרטורת המים 28 מעלות. (פושר).
ממליצה למי שמחפש רוח קרירה לונדונית וים שקט. מאידך, ייתכן שבקיץ הישראלי חלק מהקוראים יוכלו למצוא בספר זה משב רוח מרענן. כספר ביכורים ואך ורק כספר ביכורים- במניין הכוכבים 3.5 כוכבים מתוך 5 כוכבים.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על אותה התמימות - פרוזה #