ביקורת ספרותית על שירים לארג מאת אוריאלה ריבקין
ספר טוב

---

ככה זה מתחיל ציטוט מעמוד 3:
"אנעים זמירות ושירים אארג
כי אליך נפשי תערג
נפשי חמדה בצל ידך
לדעת כל רז סודך..."
בכתיבה של אוריאלה ריבקין רואים שהחברים הטובים שלה הם: הנייר וכלי הכתיבה. בכל שיר כמעט חשים את אהבתה לטבע ולעבודות היד. היא אורגת לנו את שיריה בשתי וערב שלובים האחד בתוך השני.
אוריאלה ריבקין כותבת לנו שמוכרחים להתחיל ממשהו... אני מסכימה! ציטוט מעמוד 5:
מוכרחים להתחיל מהטבע
האם הטבע בפנים הוא באמת הטבע בחוץ?
והבשר הוא הגבול ביניהם?
האם הטבע בחוץ והטבע בפנים אחד?

כל השירים הם מסע שמוביל לתוך הנפש פנימה. השאלות בתוך שיריה מחטטות בנפש פנימה. לא אגזים אם אכתוב שהרגשתי דרך של ניקיון פנימי, או סוג של "ניקוי רעלים נפשי".

כל הספר מלווה בצילומי עבודות אריגה מעשה ידיה. יש מי שיסכים איתי שבתהליך האריגה, אנחנו בונים משהו חדש. לוקחים שני חוטים ומשלבים יחדיו, כאשר התוצאה היא מוצר מוגמר.

אוריאלה משלבת את הקורא למסע בתוך הנפש פנימה, מנקה, מקרצפת, מפרידה תאים, מנטרלת מחשבות, מצמידה תובנות, ממרכזת חלומות...זוכרים שאנחנו כבר הסכמנו בעבר שחלומות מתגשמים -לא?

הספר הזה פותח בפניי צוהר לעולם חדש: עולם השירה הכתובה. תוך כדי השירים ניתן להביט פנימה, לתחנות הזמן שכל אחד מאיתנו עובר. לכולנו יש מיני תחנות בחיים. נולדנו למסע חיים: ילדות, נערות, הפרידה מההורים, זוגיות, נישואין, ילדים, משפחה, מוות ועוד...

כדי לחוש את המילה הכתובה והכוונה – את הספר הזה צריך לקרוא לא פעם אחת. מומלץ לקחת נשימה בין תחנה לתחנה. כדאי...

הצילומים בספר הזכירו לי, איך אני הייתי יושבת שעות על גבי שעות ואורגת שטיחים, תולה אותם על הקיר, מביטה אליהם שעות ומתפארת בתוצאות בפני חבריי. האמת עבר בי סוג של חשק לחזור קצת לעבודות יד.

לדעתי כל עבודת יד משרה סוג של רוגע ושלוות נפש... אלה היו הימים ששיעורי מלאכה תפסו חלק ביומני התלמידים... ואז...אתם זוכרים? לא היו יומנים בתוך הטלפונים החכמים... אלא יומנים שרשמנו בהם. נ-כ-ו-ן?



בעמוד 56 מסבירה אוריאלה ריבקין על מלאכת המחשבת (האריגה):
"אריגה מלאכת מחשבת-מה היא?
חוטי שתי, התשתית-מתוחים חזק מקצה לקצה. חוטי ערב עוברים בתוכם בסדר מסוים. מכשיר האריגה הוא הנול. הנול יכול להיות קרטון קטן או מכונה גדולה. גם הפרוכות וגם בגדי הכוהנים במקדש הם עבודות אריגה. האורגים מנהלים יומן אריגה כדי לזכות את סוג החומר, אורך השתי, הצפיפות של החוטים ואת תהליך העבודה הטכני. אני הבעתי בכתיבה גם את מה שעבר עליי בנפש פנימה."

אני מזדהה עם הרבה משפטים בתוך שיריה של אוריאלה ריבקין ולהלן ציטוט של אחד מהם:
"נס נעשה לי
דוקא
כשנסעתי מעצמי"

תחשבו על צמד המילים "כשנסעתי מעצמי". יש בצמד הזה שתי וערב והתוצאה היא החיבור בין "כשנסעתי" לבין "מעצמי". לדעתי כל אחד צריך לנסוע מעצמו מעת לעת ולהביט מהצד השני, כי מה שרואים מכאן לא רואים משם.
בספר הנוכחי כל שיר הוא פנינה בפני עצמה, עם חוכמה ותחנת חיים, שנוגעת בנימים ומרחפת מעליהם כענן.
ספר מקסים, עם יופי של אסופת שירים, צילומים מרהיבים, וכריכה לוכדת עיניים עם עריכה מעולה!
יישר כוח לאוריאלה ריבקין ואני אישית שמחה שפניתי לעולם חדש... "עולם השירה הכתובה".
ועכשיו אני שואלת: האם אני באמצע של תהליך? האם גם אני עכשיו ברגע זה נוסעת מעצמי?
כנראה שכן...
לי יניני
נ"ב: אפילו שם הכותבת מורכב מ-אורי ו-אלה... שתי וערב- תחשבו על זה!

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על שירים לארג