יפה, שווה קריאה כמעט לכל נפש

אקדים ואומר כי אינני מחזיק בדיעותיו הפוליטיות של הכותב.
מהיותו דיפלומט,שאמון להציג דברים כהוויתם, עושה אלון ליאל דבר נפלא.
הוא מציג את קשת הדעות, ההרגשות והתחזיות של דרום אפריקה המתחדשת ללא האפרטהייד.ונותן לקורא לספוג,להתרשם, להבין ולהחליט מה משמעות המהפכה שעברה דרום אפריקה.
אלון אינו מסתיר את גישתו האופטימית למהפך ולעתיד המדינה כמו כן הוא מצביע במרומז(בלי להפריע אפילו לי ) על מחשבותיו לפתרון בישראל.
הבחירה שלו להציג זאת דרך שני קוים. האחד המונדיאל שהיה בדרום אפריקה, השני המהווה בצדק רוב הספר, סיפורים של אנשים שונים שחוו אפרטהייד וחוויות של היום( לאו דווקא חיוביות).

אחרי שגמרתי את הספר הרגשתי קצת כמו הסיפור על העוורים שמיששו פיל וכל אחד נותן הגדרה משלו.

חסר לי בסוף ( אולי בספר אחר), מבט כולל על דרום אפריקה.
וחרף זאת שווה לקרוא.

ספר מצוין. לאלון ליאל כמי שכיהן כשגריר ישראל בדרום אפריקה בשנים הכי סוערות - השנים בהן שוחרר נלסון מנדלה ובוטל משטר האפרטהייד, יש מבט מאוד מסקרן, חכם ומחכים. הקשרים שלו שם אפשרו לו נגישות למידע בלתי אמצעי. האווירה של המונדיאל שסובבת את הספר מוסיפה גם כן. אני, כמי שתמיד עניין אותו הסיפור הדרום אפריקני, הספרות שלהם - נדין גורדימר, דילן מתיה, אנדרה ברינק נמצאת אצלי בספרייה - מצאתי הרבה מאוד עניין בדיווח הכמו עיתונאי של אלון ליאל. כותב מצויין ואפילו מרגש בקטעים מסוימים. מאוד מומלץ.