את הספר הזה הורדתי מאתר עברית, בעיקר בגלל הכריכה.
לא הכרתי את הסופר ובגדול זה הזכיר לי קצת את הסגנון של אתגר קרת, רק שהספר מתרכז בכיוון של שידוכים אצל משפחות שמרניות המאמינות באמונות טפלות ולא במדע.
הספר מורכב מסיפורים קצרים ובכל סיפור לדמות הראשית יש איזשהו "דפקט", למשל סבתא שמשדכת בחורים לנכדות לפי הגימטרייה של שמותיהם, אמא שמערימה על בנה הבוגר שלא מצליח לדבר בכנות עם אנשים ותקוע על איזושהי בחורה ג'ינג'ית. היא שולחת אותו בלי ידיעתו לטיפול אצל איזשהם שרלטנים.
אה, ותוכנית ריאיליטי בסגנון חתונה ממבט ראשון רק הרבה יותר הזויה מכל מה שהמציאו באמריקה אי פעם כדי לשדך בין אנשים למטרות הקמת משפחה.

ספר חמוד אם אתם ממשפחה שמרנית, אם אתם לא אז כנראה זה סתם יעצבן אתכם.

בונבונירה. זו המחשבה הראשונה שעלתה לי כשסיימתי את הספר. בדרך כלל אני קוראת ספרים ארוכים, לעיתים נשארת ערה כל הלילה רק כדי לסיים עוד פרק ואז עוד אחד ורק עוד אחד ודי! (ולהבטיח לעצמי שבפעם הבאה לא אתפתה...). הפעם קיבלתי במתנה ספר סיפורים קצרים ( ממש לא הסגנון שלי( אבל נחשו מה? יש משהו מרענן כייפי וחדש בז'אנר הזה בכלל ובספר הזה בפרט. אז למה בונבונירה? כי לכל סיפור יש טעם אחר, כולם "טעימים" אבל שונים. כולם לוקחים אותך לכמה דקות לעולם לגמרי אחר ומשאירים אותך עם: חיוך דבילי/ צחוק קולני/ דמעה אחת/ הרהורים תלוי איזה סיפור מ39 הסיפורים קראת. ממליצה בחום, שווה לנסות, גם לאוהבי ספרות המתח וההיסטוריה כמוני ):. מעניין אם תהנו כמוני.

לעיתים אני קוראת ספרים ואני אומרת שעל מנת שאני אבין את הספר בצורה הטובה ביותר אני יודעת שאצטרך "לעכל" את קריאתו ולחזור אליו שוב בעוד חודש - חודשיים.

ככה זה הספר הזה.

הספר בנוי משלל סיפורים, או אם נדייק - 39 סיפורים מגוונים. כל סיפור מיוחד בפני עצמו וגורם לתהיות שונות. מה שמייחד את הסיפורים הללו זו העובדה שהם קצרצרים, כלומר כל סיפור מורכב מ3-4 עמודים בממוצע.

הספר לא מושלם. הנ"ל בעיקר בגלל הסיבה שהוא מורכב מהמון סיפורים קצרים. אני אדם שיש לו בעיה עם סיפורים קצרים ובטח ובטח עם סיפורונים קצרצרים מעין אלו. אני אוהבת להימרח עם ספר, לקרוא אותו ולהיכנס לתוכו עם הזמן, לקבל את הספר אליי לתוך הנשמה. כאשר מדובר בסיפור שנגמר אחרי שלושה דפים אני מרגישה שחוט המחשבה שלי נקטע באיבו. עוד לא התפתחה העלילה וכבר נגמר? זה מה שאני שואלת. אני לא רוצה לעשות עוול ולכן אומר שיש בספר סיפורים קצרים שלמרות שהאורך שלהם לא אידיאלי הם גרמו לי לעצור טרם תחילת הסיפור הבא ולחייך/לחשוב/להעלות רעיונות שונים בנוגע למה שקראתי וכדומה. אבל כן, היו סיפורים שזה היה נראה כמו דיפדוף בספר מצידי, מסיימת סיפור ממשיכה לסיפור הבא תוך כדי ניסיון התנתקות ממה שזה עתה קראתי - כי הרי אין קשר בין הסיפורים.

בתחילתו של הספר ישנו תוכן עניינים שבו מפורטים הסיפורים לפי שמם. אני עשיתי לעצמי סימונים ליד כל סיפור שאהבתי במיוחד ומתוך 39 זה הגיע ל16. המספר לא גבוה, מודה. ולכן בתחילת הסקירה הדגשתי ואמרתי כי זהו ספר שאצטרך לחזור אליו בעוד כחודשיים ולקרוא את אותם הסיפורים שלא אהבתי דווקא. אחטא אם אגיד שלא אהבתי את הרעיון בכולם, בחלק מהסיפורים פשוט לא הבנתי את הרעיון שהסופר ניסה להעביר וזה מה שגרם לי לא לסמנו.

כל סיפור בספר הזה נכתב על מנת להעביר מסר כלשהו, להראות רעיון מסוים בנוגע לחיינו. הסיפורים עצמם לא כתובים בצורה שמעבירה את המציאות כפי שהיא אלא כתובים בדרך סוריאליסטית ובגישה שונה לחיינו. ספויילר לדוגמא, הסיפור הראשון שפותח את הספר הוא על אלוהים שמנסה ל"רדת לעם" ומנסה להתקבל לעבוד בבנק. או הסיפור 'חייזר' שמספר על חוצן מעולם אחר שמגיע ללמוד בבית ספר של אנשים רגילים ונתקל בגינויים לכיוונו, ביחס משפיל ובמכות והשורה האחרונה בסיפור אומרת: "אמרו לו שזה פשוט לא מקובל. נער חרדי לא אמור ללמוד בבית ספר רגיל". כלומר השוואה של מה שנחשב על ידנו כחייזר הוא סך הכל ילד חרדי שמנסה להשתלב בחברה ואנו לא נותנים לו. סוף סופיילר הדוגמאות האלו באות להמחיש כיצד סיפור של 3 עמודים יכול להראות ולזרוק לנו את האמת שלנו בפרצוף ולגרום לנו לתהות על דרך ההסתכלות שלנו על חיינו.

הספר זורם, אפשר לומר זורם יתר על המידה אבל בהחלט חביב לקרוא אותו, לעיין בו ולחזור שוב ושוב לסיפורים שגרמו לנו למחשבות. ממליצה, לא בלב שלם, אבל בגלל שכן יש נקודות בונוס בספר הזה אין לכם מה להפסיד.