מאז יצא הספר לראשונה נוספו לו כמה וכמה מהדורות כולל זו החדשה שבידיי, 'שלכבודה' ויתר כנראה ירון לונדון על מראהו העדכני של כרסתן חביב-מקשיש (שימו לב לצילום שעל הכריכה המקורית: מרלון ברנדו נשען בנונשלנט על אניו מוריקונה) והלך על גרסת הקומיקס שאינה חושפת קמטים ומשקל, מטבע הדברים. ולא הייתי טורח על פתיח שכזה מעט עוקצני אילולא חשבתי שהפעם, בניגוד להטפות של המחנכת הרשעית מרים מזרחי, כיתה ה'2 בבית ספר "דקלים" דימונה - הקנקן אכן מעיד על מה שיש בו: מספר פסקאות חדות-מרגשות-מרתקות, במיוחד אלה בהן מספר קישון ז"ל על חייו הקשים במהלך ימיה האפלים של מלחמת העולם השנייה (פנטזיה מקאברית של יערות עד, שלג אינסופי ויצורים דמויי אדם שמשתדלים לשרוד), הטבולות (מה זה טבולות?! טובעות!) בים של ציניות דביקה, רפטטיבית ומעצבנת מייד אין לונדון, שמשתדל בכל כוחו להרים הנחתות לסוגיות שעליהן הוא כבר זכה לתשובות, נגיד, בעמוד שתיים...מה אתה ילד בן שתיים?! מה לא הבנת, מה?! קישון סבל פה במשך שנים מהתנכרות הבראנז'ה, גם כי היה עוף מוזר שדיבר במבטא מצחיק, גם כי לא היה מעולם מהחברה' של הפינג'אן במסחה ולא התחשמק לו ליישר קו עם דוקטרינת מפ"י, גם בגלל שדעותיו הפוליטיות לא תאמו את אלה שעמם בא במגע ביום-יום היצירתי והמקצועי, ובעיקר כי זכה להתפרסם בעולם וכפי הנראה עשה בוחטות בכיף, מה שהוציא לאנשים פה את העיניים. אז מה לא ברור? ויש (היה) לו בית כפרי באיזה פרבר בשוויץ, את מי זה מעניין?! עשרות אזכורים לעניין הזה בספר של 200 דף - הרגת אותנו.
אולי הספר נחשב לבאז בימי פרסומו לראשונה, עיין ערך הביקורות הנלהבות בסימניה, אבל היום הוא פשוט לא עובר. לא עבר אותי לפחות. הרבה מים מצחינים גלשו בארץ בשני העשורים האחרונים, מתה הבושה וכאלה; ראש ממשלה מקבל דיווידנדים על נכסים והשקעות בשווי מיליונים באמריקה והבן התכשיט שלו שורף אצבעות בבילויים מפוקפקים על חשבון משלם המיסים כאן בארץ - קישון לא במשחק בכלל. זוכרים על מה רבין התפטר בזמנו? אז כזה. לא יותר מבדיחת קרש בימינו. סערה בכוס מים. לונדון: "התעשרת?", קישון : "אני לא מתלונן. עבדתי כל חיי"... זעתי באי נוחות בכורסתי הנוחה, בוא נגיד ככה. מעניין שקישון מכנה את לונדון לכל אורך הספר "קאצ'ה פופצ'י" שפירושו בהונגרית מדוברת הוא "רקטום של ברווז". מקריות קוסמית? נעעע.
אלא שמעל לכל, מעניין לעניין באותו בניין כמו שאומרים, הספר הזה מקומם, פשוט מכיוון שאין בו חמלה. אפילו לא טיפה. בעיקר נדמה שלונדון לא הגדיר לעצמו את תפקידו בכוח עד עצם היום הזה: אם אתה ביוגראף, אז אתה מוסר את המידע ומקסימום מוסיף הערות שוליים פה ושם. ואם אתה בדו-שיח, אתה לא יכול להוביל את המרואיין לתהומות הנשייה של נבכי הנפש ובסוף לסנוט בו (לסנוט לו? איך אומרים?) - "אתה מריר", "לא נמאס לך?". מה אתה, אמא שלו? אני מניח שלונדון העריך את קישון, אולי אפילו יותר מזה, עובדה: טרח לטוס עד שוויץ, העביר שבוע לא פשוט של רוגע ופינוקים בבקתה הררית מפונפנת נטועה בירוק עד ובשלווה סטואית. ומה בסוף? ירד עליו ספר שלם, כינה אותו "בכיין" ו"נקמן", רמז שהוא "נהנתן" ו"יורד" והופ - מהדורה 12. נפגעתי עבור קישון, מה אני אעשה. כזה אני, רגיש ומטומטם.
