לעניות דעתי ספר שמתאים לגיל העשרה/ תחילת שנות העשרים ולא יותר.
רווי ברומנים בלתי אפשריים מזימות ומסתורין
היה לי נחמד לקרוא , נהניתי מהתיאורים על ברצלונה, נהניתי מההומור וגם קצת מהעלילה
אך הרגיש לי מעט ילדותי

ספר מומלץ בחום.
קראתי אותו לפני שנים בפעם הראשונה, קניתי אותו לפני שנתיים בדוכן מזדמן בשבוע הספר ולאחרונה קראתי אותו שוב בפעם השלישית. בהחלט מהספרים שכל פעם מביאים אותך לתובנה נוספת.

אפתח בכך שאזהיר שהביקורת הזו מכילה בתוכה מידע פנימי מתוך הספר, ולכן אציין את השורה התחתונה כבר עכשיו-
הספר מומלץ בחום, מכיל בתוכו מגוון רחב של נושאים, מלמד מאד ומעשיר מאד.
ובכל זאת כמה הערות שהיו לי במהלך כל הטרילוגיה שלא ידעתי לאן להוציא:
הייתה הרגשה שהסיפור יותר מידי נגד גברים, יותר מידי נגד הרשויות כאילו כמעט ולא יתכן כי יש גברים שאינם שונאים נשים ואם יש? הרי שהם צדיקים וחכמים ומוקפים בנשים, כגון:
מיכאל בלומקביסט שמנוהל על ידי אריקה ושאר הנשים בחייו
מפקד התחנה בלבלנסקי שהוא היחיד שמעניק למודיג' את הכבוד הראוי לה, שהיא כמובן כאישה היגיונית ורציונלית כמו מרבית הנשים בספר הזה.
ארמנסקי שמעסיק את סלנדר מוצג כאדם טוב לב וכמוהו העורך דין הולגרן.
אקרסון מפקד הסאפו שממנה את פיגורלה לאחראית על המשימה ובלבלנסקי שמצדד במודיג' לאורך כל הדרך.
מנגד יש לנו את הגברים ה"רעים" שנענשים בעקבות יהירותם, שחצנותם ובעיקר שובניזם:
ה"מוסד" שמנוהל על ידי גברים מיושנים ומאצ'ואיסטים שמאמינים כי הם יכולים לשלוט בכל כאילו מדובר במשחק שחמט ונחבטים פעם אחר פעם בעקבות שחצנותם, השוטר השובניסט שמאמין שלסבית היא למעשה חצי אישה גם הוא מוענש בטיפשות וחוסר שיקול דעת.
עם זאת,נהניתי לקרוא על נשים מצליחות ודעתניות שכנגד כל הסיכויים וכל הגברים שמנסים למוטט אותן מרימות את עצמן מעלה פעם אחר פעם מהרייט ונגר ועד פיגורלה ומסוניה מודיג' ועד אניקה ג'יאני.
כעסתי מאד על הסופר כי הציג זאת כניגוד - יש טובים ויש רעים ורוב הגברים הם הרעים, והרשויות מאוכלסות ברוב גברי ועל כן הרשויות הן רעות.
הגברים הם האשמים בשכר הבכירים המנופח בחברה שאליה הגיעה אריקה ברגר, הגברים הם האשמים בקונסיפרציות נוסח רצח רבין סטייל בסאפו ושוב האגו של הגברים הוא האשם בכך שהחקירה של ליסבת התפרסה על 1700 עמודים.
אנחנו מנסים לחתור לשיוויון בין המינים ואילו הספר מציע נתונים מדאיגים כאילו זה או אנחנו או הם, מדאיג אותי שקהל נרחב של הספר הוא דווקא נערות מתבגרות- אין אנו אמורים ללמד אותם לשנוא את הרשויות בכלל ואת הגברים בפרט. אך אנו כן אמורים ללמד אותם לחתור לחשיבה ביקורית.ולכן היה לי קשה לקרוא את הספר, הרגשתי שלעתים סטיג מגזים עם האופן שבה הוא מציג את הגברים בסיפור וגם כי הדרך שבה הוא הציג את הרשויות הייתה מגוחכת לחלוטין- ויש הבדל בין למתוח ביקורת על השלטון לבין להגחיך אותו עד יסוד.
מלבד זה הספר נוגע בכל היבט בחיים- טכנולוגי, חינוכי, פסיכולוגי, כלכלי ואפילו גיאוגרפי. אני מרגישה שלמדתי המון בזכותו,קראתי את הטרילוגיה בנשימה אחת ואפילו קצת מצטערת שנגמר.
מומלץ בחום.