ביקורת ספרותית על מיכאל סטרוגוב - מהדורת 1981 / כריכות שונות - כתרי # מאת ז'ול ורן (וורן)
ספר מעולה

---

"המגלב השמיע קול שריקה באוויר. אבל בטרם הונחתה המכה, אחזה בו יד חסונה ועקרה אותו מידו של הטטרי. מיכאל סטרוגוב היה כאן! הוא זינק למראה המחזה הנורא! אם בתחנת אישים התאפק כשפגע בו השוט של איוון אוגרייב, הרי כאן, מול אמו הכורעת לספוג מלקות, שוב לא שלט בעצמו. איוון אוגרייב הצליח. "מיכאל סטרוגוב!" קרא המנצח. אחר כך התקרב ואמר: "אה! אתה האיש מאישים?"
"בכבודו ובעצמו!" אמר מיכאל סטרוגוב. והוא הניף את המגלב, הצליף בו וקרע את פניו של איוון אוגרייב. "מכה תחת מכה!" אמר." (עמוד 210)

את הספר "מיכאל סטרוגוב" מאת ז'ול ורן קיבלתי מסבתי כשהייתי בערך בן תשע. היתה זו המהדורה בת שני הכרכים בהוצאת מעריב. כילד לא אהבתי כל כך את ספריו הרבים של ז'ול ורן שכללו חדשנות טכנולוגית גדולה, אולם הספר זכור לי כאחת מחוויות הקריאה החשובות של ילדותי (יחד עם כמה אחרות דוגמת "אחרון המוהיקנים", "שלושת המוסקטרים", "פנג הלבן" ו-"שתי פרשיות חייו הראשונות של לוקס קאשה"). כמו אחרים חרדתי לגורלו של מיכאל סטרוגוב, בלדר הצאר אמיץ הלב, הנע במרחבי רוסיה וסיביר, ומתמודד עם טלטלות, מכשולים וסכנות בכדי למלא את שליחותו הרת-הגורל. תמיד אהבתי סיפורי הרפתקאות. כילד, רציתי להיות כמו גרי קופר, ויין ואיסטווד. גבוה, נחוש, נטול פחד נוכח אתגרים וסכנה, ישר והגון. הם היו הגיבורים שלי. אבל הייתי נמוך, שמנמן וסבלתי מקצרת הנשימה (לא מן הנמנע שספרים אודות אקדוחנים קשוחים ומהירי שליפה במערב, מוסקטרים אמיצים בצרפת וחיילים נועזים מאחורי קווי האויב, הם שהביאו אותי לצנחנים ולאחר מכן למקומות אחרים).

הספר מתרחש במאה התשע-עשרה ברוסיה הצארית. איוון אוגרייב הוא נשוא פגישתם החשאית של ראש המשטרה החשאית הרוסית והצאר אלכסנדר השני, קיסר רוסיה. אוגרייב בוגד מסוכן, קולונל לשעבר בצבא הרוסי, הוציא לפועל תכנית שטנית: "רצונך לומר, הוד מלכותך," הזדעק מפקד המשטרה, "כי לאיוון אוגרייב יש יד בפלישה הטטרית?"
"כן גנרל." (עמוד 22) ויתרה מכך, שואף הבוגד לנקום בדוכס הגדול, אחיו של הצאר, שדן אותו לגלות והדיח אותו מן השירות: "נוסף על כך, אותו איוון אוגרייב, הצמא לנקמה, מבקש להתנקש בחייו של אחי!" (עמוד 23)

נוכח הפלישה הטטרית לחבל סיביר, לא ניתן להזהיר את אחי הצאר מפני הסכנה הצפויה לו. על כן מוטלת על מיכאל סטרוגוב, קצין אמיץ לב ביחידת השליחים המיוחדת של הצאר, משימה בחשיבות עליונה – להגיע לעיר אירקוטסק, עיר מרכזית בסיביר המרוחקת אלפי קילומטרים ממוסקבה, בה מתגורר הדוכס הגדול ולהזהירו מפני המרצח: "מיכאל סטרוגוב השתייך ליחידה המיוחדת של שליחי הצאר והגיע לדרגת קצין ביחידה מיוחדת זאת. בהליכתו, ובארשת פניו ובכל ישותו ניכר בו שהוא "ממלא פקודות", והצאר הבחין בכך ללא קושי. הוא ניחן איפוא באחת התכונות הנערצות ביותר ברוסיה, כדברי הסופר המפורסם טורגנייב, תכונה המעלה את בעליה לעמדות הבכירות ביותר בקיסרות המוסקבאית. לאמיתו של דבר, אם היה אדם המסוגל להביא להצלחת המסע ממוסקבה לאירקוטסק, באזור כבוש, להתגבר על המכשולים ולעמוד מול כל מיני סכנות, מיכאל סטרוגוב היה האיש." (עמוד 30)

לא זו בלבד, סטרוגוב הוא יליד סיביר, וגדל כבנו של צייד דובים מיומן. עוד בהיותו נער למד אומץ לב מהו בעת שהתלווה לאביו בעיסוקו המסוכן. הוא אמיץ, קשוח, ישר וטוב לב. סטרוגוב הוא לוחם עז נפש: "שני הלהבים הצטלבו, אבל מכוח מהלומת הסכין של מיכאל סטרוגוב, שהוטחה במיומנות של צייד סיבירי, נופצה החרב לרסיסים, והנבל, שנפצע בלבו, נפל על הארץ בלי רוח חיים." (עמוד 316) אולם מעל לכל הוא נאמן לשליחותו. ואת מעשיו הוא מכלכל בשום שכל בכדי להצליח למלאה נוכח האתגרים. לא פעם ייפלא הקורא כיצד הוא שומר על שלוותו וקור-רוחו נוכח אירועים המאיימים על שליחותו, כבודו וחייו.

עוד בולטים בספר צמד הכתבים היריבים-חברים אַ‏לְסִיד ז'וֹ‏לֶ‏יבֶ‏ה הצרפתי, אשר טוען כי הוא מתכתב עם "דודניתו מדְלֶ‏ן" על מנת להסתיר את זהות העיתון לו הוא כותב, והארי בלאונט האנגלי, העובד בשרות הדיילי-טלגרף. וכמובן נדיה פידור, צעירה יפה ואצילת נפש, בתו של אסיר פוליטי – הנוסעת להצטרף אל אביה בגלות בסיביר. סטרוגוב מוצא עצמו מלווה את השלושה ומשמש כמגינם במסע הקשה אל ארץ שסועת קרובות. אף שז´ול ורן זכה להצלחה עצומה בזכות ספריו אודות אמצעים טכנולוגיים שנחשבו אז למדע-בדיוני, ולמרות ש"מיכאל סטרוגוב" הינו ספר היסטורי, הרי שהוא אחד מספריו המוערכים ביותר בזכות הכתיבה הנהדרת, ההרפתקה המסעירה ודמותו שובת הלב של סטרוגוב עצמו.

ישנה חיות בתיאוריו ורן והקורא נשאב למרחבים הפראיים ושל סיביר. תיאורי הפעולה, כמו גם האינטראקציה הבין-אישית בין גיבורי הרומן אוחזים בקורא באופן שאינו מרפה. חווית הקריאה בספר כילד זכורה לי היטב. תרגומה של עדינה בסון הינו בסך הכלל טוב מאוד ומהדורה מחודשת זו מומלצת בחום רב. חובה לקרוא.

"מיכאל סטרוגוב" מאת ז'ול ורן,
יצא בצרפתית "Michel Strogoff",
By Jules Verne,
בשנת 1876,
יצא בעברית בהוצאת כתר,
בשנת 2012,
תרגום: עדינה בסון,
מכיל 324 עמודים.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על מיכאל סטרוגוב - מהדורת 1981 / כריכות שונות - כתרי #