הספר היה מקבל ציון נמוך יותר אלמלא עמודים 300 עד 325 שמהווים תמציתה של ספרות.
לצערי, קטע זה נמצא בים של כתיבה בינונית .
קצת על העלילה.
נעמה מילר רופאה מתמחה בבית חולים דנה, סמל היופי התבונה והרגש, פוגשת את ילי רופא בבית חולים בילינסון והאהבה פורחת.
אלא מה, הבחור אתיופי.
ראוי לציין כי ילי הוא מר מושלם לפי כל קריטריון של הרומן הרומנטי.
יש בעיה קטנה, אביו של ילי מואשם ברצח אימו. אוי אוי אוי.
זה לא מספיק, הוריה של נעמה, איך נאמר זאת בעדינות, לא כל כך מחבבים צבע שחור.
אני מסתייג בקטע זה מדברי, כי אני חושב איך הייתי מגיב אם בתי היתה מביאה אתיופי כליל המעלות ( לא היתה לי בעיה),רופא נפלא.. אבל הסיפור של הוריו הוא כזה שמעורר דאגה אצל כל הורה נורמלי.
כדי להוסיף לדרמה, האם של נעמה, שהיא עובדת סוציאלית מוערכת, מטפלת בילד שגר במקרה מול בית הנרצחת.
ויש עוד מקריות כגון זו.
הדמויות צדיקות או מרושעות, אין מצבי ביניים.
נא לא לדאוג , הכל בא על מקומו בשלום ברגע האחרון. ובא לציון גואל.
שווה לרפרף בסיפור תוך הבנת עקרונותיו עד שמגיעים לעמודים שציינתי.
בעמודים אלו מוצגת מראה ל"גיזענות הנאורה והתרבותית" שלנו בצורה של "הפוך על הפוך" גם הדיאלוג של נעמה עם שי , גיבור הקטע, ראויים לקריאה , כי הם מעוררים הרבה מחשבה על אורחות מחשבתנו ( אולי של כולנו).
נקרא לזה "נאורות בע"מ".
אי אפשר לקרוא עמודים אלו מבלי להבין את המיכלול וחבל.
