ביקורת ספרותית על סוהרת הרגשות מאת זבולון הדר
ספר טוב

---

העלילה בסיפור תופחת אט אט, כמו ג'חנון שמניחים אותו לקראת ערב שישי בתנור, והוא תופח ונאפה כל הלילה עד ליום שבת בבוקר. ככל שהמאפה הזה טעים מרכיביו בסיסיים ופשוטים, כך גם הסיפור הנוכחי.
תשאלו אותי למה בחרתי דווקא במאפה מהעדה התימנית? אך ורק משום שהספר נכתב בגוף ראשון על ידי גליה, שגדלה בצל התרבות התימנית ומעגן לתוכו מעט דמויות בדיוק כמו ג'חנון.
מי זו גליה? נערה שגדלה בצל המסורת התימנית, עטופה במנטאליות שמרנית ועתיקה. במשפחה של אימא שולטת ביד רמה ובזרוע נטויה, שוטרת וחקרנית שמקיימת את דברי שלמה המלך (ציטוט מדברי גליה), ורק על פיה יישק דבר. לעומת האם- האב כנוע ושתקן, סוג של YES MEN כל מה שידע זה להנהן בראש לאות "כן". (אפילו שמו לא מוזכר בספר).
הסיפור נכתב בגוף ראשון על ידי גליה בת ה-34 ומתחיל בנופש לאחר אשפוז בבית החולים להסרת הרחם. הרופאים החליטו: "גליה צריכה לנוח ובעיקר לשכוח את הבית"...
שחר – בעלה של גליה איש מאוד חרוץ ועסוק. הוא התקדם בעבודתו וממנהל של בית מלון אחד החל לנהל כמה בתי מלון מאותה רשת. עבודתו של שחר הייתה מרכז חייו, הוא לא ויתר על עבודתו אפילו לכמה שעות כדי להסיע את גליה לבית ההבראה. הוא ידע לטפח את הקריירה שלו, נסע להשתלמויות בארץ בחו"ל וככל שהוא התרכז בקריירה, המרחק בין גליה לשחר הלך והתעצם.
שחר התנהג בבית כשייח, התייחס לאשתו כמובן מאליו ולא טרח לסייע למרות, שהיו בבית הזה שישה ילדים. למזלה של גליה, האם תמכה בה בכל הקשור במטלות הבית.
ציטוט עמוד 6: "שחר בעלי, יליד תימן, הוא החרוץ שבתלמידי אמי, וקולט בערגה את מילותיה אליי: "האישה חייבת להיות כנועה לבעלה, האישה היא רכושו של הבעל! בתי, זכרי זאת ורשמי על לוח לבך, בזאת את מבטאת את כבודה של היהדות". הוא אינו רואה אותי כאישה אלא כרכוש, וכך הוא מתייחס אלי ומנצל אותי. ואני נעניתי לאמי והתמסרתי לו ללא סייג. בכל זמן ובכל עת, באור ובחושך, בבריאות ובחולי, הייתי כר פורה למימוש תאוותיו ורצונותיו הבלתי נדלים. ובתמורה נחלתי רק אכזבות. ולא רק במין. הוא לא העריך אותי כאדם, והיום הוא דוגמה לכך-אני פה והוא שם. אימא שלי! היכן הצדק? ריבונו של עולם! היכן אלוהים של היהודים, במיוחד התימנים?"
שחר היה קנאי וחולני עד כדי כך שלא האמין לאשתו, כאשר סיפרה לו על ההטרדה המינית שחוותה מהרב שסימל את הטוהר והיושר. גליה הייתה בשביל שחר מכונת לידה אנושית, קישוט ואישה צייתנית ברוח המסורת השמרנית.
כתמיד בבית ההבראה שוש פקידת הקבלה המתינה למפגש הקבוע עם ג'ילברט שנהג להתארח מעת לעת. לשוש היה בן זוג צמוד – עופר. עופר היה חתיך, יוצא יחידה קרבית, נאה, בנוי היטב ועבד בחברת ספנות. הוא לא מיהר להינשא, כי רצה לבסס את מעמדו בחברת הספנות בה הוא הועסק. עבור שוש , עופר היה מבחינתה ילד טוב אך ירוק בענייני נשים, ולכן היא בחרה "להתרגש" גם עם ג'ילברט מה שנקרא בשפת העם "מים גנובים ימתקו".
מפגש אקראי של גליה עם עיניו הירוקות של גי'לברט בחדר האוכל בבית ההבראה עושה "לא טוב" לשוש. המים הגנובים של שוש הופכים להיות המים המלוחים, ואילו אצל גליה המפגש משנה את נקודת מבטה על חייה והחיים בכלל.
מי זה ג'ילברט? נשוי +ילד, שרמנטי, חתיך ודו'ן גו'אן וממש לא הפריע לו להמשיך במסע הכיבושים אחרי נשים. ג'ילברט היה ממוצא תוניסאי למשפחה שעברה מתוניס לצרפת וברשות המשפחה ניהול של רשת אופנה מצליחה. בניגוד לאחיו הוא לא רצה להמשיך את מורשת המשפחה ופנה לעולם העסקים והחיים היפים. 
ג'ילברט כבש את ליבה והרווה את צימאונה של גליה בחום, בחיבוק, ויחס אנושי. הוא העניק לה "בשעות הגנובות" את הביטחון העצמי שלו הייתה זקוקה.
כקוראת לא אהבתי את דמותו, אבל בשביל גליה הייתי מוכנה לחייך אליו . על אף שהבנתי את גליה, לא אהבתי את הדרך שהיא בחרה להתמודד עם הקשיים והיחס משחר, עד כדי כך, שלעיתים העדפתי את העוצמה וחרצובות הלשון של האם. מאידך , קשה לי לשפוט את גליה, לא הייתי במקומה. קבלתי אותה כמו שהיא שהרי נאמר: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
גליה הרגישה בסביבתו של ג'ילברט עטופה בשמיכה נעימה ורכה. היא ידעה בתוך תוכה שהיא ראויה לחיים טובים יותר, אבל המזוודה של השמרנות לא נתנה דרור לרגשותיה. גליה היתה כהר געש שהלבה בתוכו גועשת, אך ממאנת להתפרץ וכשהלבה בכל זאת התפרצה...מה קרה? מה השתנה?
ציטוט עמוד 144: "מאז נרקמה מערכת היחסים ביני לבין ג'ילברט חל בי שינוי מן הקצה אל הקצה. ממש כמו הברווזון המכוער שהפך לברבור יפהפה, כך יצאתי מאפלה לאור. מאישה צעירה ועצובה שחדלה להאמין בעצמה, חסרת ביטחון במובן מסוים, מתוסכלת ומאוכזבת, הפכתי לאישה מלאת ביטחון, המכירה במיניותה ובנשיותה ומניחה לעצמה ליטול מההנאות שהחיים ייעדו לה בעיניים פקוחות לרווחה".
זהו סיפור על אהבה אסורה, ייסורי מצפון ומלחמת רגשות בין המסורת השמרנית לבין החיים המתירניים. הרומן בינו לבינה נבע מתוך צורך אנושי, צימאון וקפיצה מעל הגדר. הדרך לחופש הייתה לא קלה, לא ישרה ורצופה מכשולים. חבל שלפעמים צריך להשתמש בדרכים לא הגונות, כדי לזכות לפיסת אושר ונחת. לא חבל על אובדן הזמן?
קשה להזדהות עם משפט כמו ... ציטוט עמוס 100: "... על פי המסורת התימנית, "לנערה – או הגבר או הקבר". חשבתי כמה אומלל הדור הזה." ובטח שאין מקום להתייחס לנשים כחיות קרקס. ציטוט עמוד 106: "ברבות השנים חייתי לצדו של שחר כחיית קרקס מאולפת. כל אימת ששחר חשק בי, נעניתי לו. את הציפיות שלי ממנו דחקתי לירכתי מוחי, מאחר שאחרת הייתי נוחלת אכזבה קשה. למרבה הצער גם לזאת התרגלתי ובעוד שחר ישן שנת ישרים אני העברת אל הלילה בהרהורים על מר גורלי ועל מעגל הקסמים שנקלעתי אליו שלא בטובתי".
זבולון הדר בספר ביכורים זה, מצליח להוליך את הקורא בתוך הקרב בין התרבויות השונות ומיזוגן. אהבתי את צורת הכתיבה הפשוטה, הצנועה והמרתקת. הספר מורכב מפרקים לא ארוכים, מה שהופך את הקריאה בספר לקלילה ונעימה, למרות המציאות הלא קלה שגליה חיה בה ועוד רבים כמותה.
נקודה למחשבה לגיבורה שלנו קראו "גליה" נגזר מנחשול, זרם, תנועת-מים וכנראה שהסופר בחר בשם הזה לא לחינם. גליה התחילה לזרום עם החיים, רק אחרי שטעמה מעט ממה שהיא באמת אמורה הייתה לזכות כאישה וכאדם בכלל במפגשים הגנובים שלה עם ג'ילברט....
הפרקים האחרונים הפתיעו מעט בקינוח של צירוף המקרים שהזכירו לי את הסרטים בהוליווד עם סוף טוב...

ממליצה? ב ו ו ד א י....
לי יניני
הערה: הסופר שילב בספור אגדה תימנית על עוצמתן של נשים. לדעתי אורך האגדה ועומס הפרטים בה לא תרם, ואף הפריע לרצף האירועים שבסיפור.

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על סוהרת הרגשות