הביקורת נכתבה ביום שני, 27 בינואר, 2014
ע"י שרון
ע"י שרון
שמתי לב למשהו.
החודש הזה קראתי שלושה ספרים, שבצורה כזו או אחרת, דיברו על קבלת האחר, השונה וקבלת עצמך.
"יצורים יפהפיים", "ציידת הלילה(הראשון בסדרה, כי השני דיי על הפנים)", והספר הזה, "עגבניות ירוקות מטוגנות".
שלושתם מתרחשים בדרום, הם מדברים בעקיפין או בצורה ישירה על קבלת וחוסר קבלת האחר, שנאה,
גזענות ועוד....
טוב, אז התקציר:
"סיפור אהבתן של שתי נשים חזקות ועצמאיות, משנות העשרים ועד לשנות החמישים של המאה העשרים, כפי שהוא מצטייר בזכרונותיה של אישה זקנה הגרה בבית אבות, ניני ת'רדגוד.
מערכת היחסים הנרקמת בין ניני ובין אוולין, אישה ממורמרת בגיל העמידה שאינה מוצאת טעם בחייה, מביאה לשינוי בחייה של אוולין.
הספר חושף בפנינו, בהומור וחום אנושי, את המרקם העשיר והצבעוני של החיים במדינות הדרום בארצות-הברית מתחילת המאה העשרים ועד לימינו אנו."
אז את הספר קראתי(אני באמת כבר לא מפתיעה פה, כנראה)אחרי צפייה בסרט, שהיה מבוסס על הספר הזה.
ברור שהרבה דברים היו שונים, אירועים מסוימים התרחשו אחרת והיו כל מיניי דברים.
הספר הזה.... טוב, קשה לי לומר....
מצד אחד, הוא מקסים.
כמה רגישות בכל הדמויות.
הן מקסימות, שנונות, לפעמים תמימות, חדורות אמונה(אני לא מאמינה באלוהים, אבל לפעמים זה נחמד לקרוא על נק' מבט של אנשים מאמינים).
אידג'י הייתה מצחיקה, מעניינת ועם הרבה סיפורים מומצאים חמודים.
רות הייתה נחמדה, אבל דווקא פחות פירטו עליה.
אוולין(ששומעת את הסיפורים על וויסל סטופ)הייתה גם נחמדה, ולפעמים הרגשתי הזדהות עם הקשיים והרגשתי כאובה איתה(אפילו שאני לא בגילה ולא עברתי חצי מהדברים שהיא עברה).
ניני הייתה מספרת משעשעת, תמימה לפעמים אבל חביבה.
יש עוד שלל דמויות מעניינות ומגוונות, מקומות מרהיבים והיסטוריה שלמה.
אבל משהו בספר בכל זאת טיפה הציק לי.
1)הסטריאוטיפיות של הדמויות. לא יודעת למה, אבל הרגשתי שחילקו לגברים ולנשים תכונות מאוד מסויימות.
הגברים-שתיינים, בעלי חוש הומור, פחות תמימים ולא מאמינים באמונות תפלות.
הנשים-תמיד במטבח(למרות שעם זה אני לא יכולה להתווכח כי אז זה היה מקובל), בלי הרבה חוש הומור רוב הזמן,
רציניות, תמימות בהרבה דברים ובעלות אמונה שלמה באל.
הייתה רק דמות אחת שיצאה מסטריאוטיפ האישה, אבל נכנסה לסטריאוטיפ הגבר.
אידג'י.
אידג'י אמנם אכן אישה חזקה, עצמאית ובעלת דעות, מחשבות ועמדות משלה.
אבל במובן מסויים, הדביקו לה תכונות גבריות.
היא לובשת מיכנסיים, היא אוהבת דברים של גברים(שתייה, פוקר, מועדונים וכו').
אתם בטח חושבים שיש לי בעיה עם זה שאישה לא תתנהג כאישה במובן הסטריאוטיפי של המילה.
אז לא. אין לי בעיה עם זה, אבל אני באמת חייבת לשאול.
למה אידג'י צריכה תכונות כ"כ גבריות סטריאוטיפיות כדי להיחשב כמישהי בעלת אופי מיוחד,
או ללבוש במובהק בגדיי גברים בישביל שהיא תיחשב כאישה חזקה?
אני בד"כ גם לא לובשת שמלות, אבל אני לא גברית.
אני רואה את עצמי כפמיניסטית, אבל האם אני פחות פמיניסטית מאידג'י?
אני גם לא בנאדם שמחצין בקלות ובמהירות את רגשותיו, אבל אני באמת יכולה להיות אמפטית ורגישה כשצריך.
אז האם אני פחות טובה ופמיניסטית כי אני פחות גברית מאידג'י?
אידג'י באמת דמות מקסימה, ואני יודעת שיש נשים שהן באמת יותר אוהבות דברים של בנים(כשהייתי קטנה, אהבתי גם משחקי בנים וגם משחקי בנות).
היה משהו בדמות שלה.....
אני לא יכולה לשים בדיוק את האצבע על מה בדיוק הפריע לי.
2)יחסי האהבה בין אידג'י ורות-
האמת שהייתי ממש מופתעת שהסיפור לא נוגע בזה כמעט.
כלומר, הסיפור נוגע בגזענות באותה תקופה, אבל הוא לא נוגע בכלל במערכת היחסים בין אידג'י ורות, שהייתה בפירוש רומנטית(אפילו הבנאדם הכי אידיוט יראה שהייתה בינהן מערכת יחסים רומנטית).
דווקא, אני חושבת שהיה מעניין לקרוא על מערכת היחסים הזאת שבינהן, על איך הן מתמודדות עם זה ואיך הסביבה מקבלת את זה.
הבעיה היא שהסביבה מקבלת את זה כדבר טריוויאלי(אני מזכירה לכם, אלו היו שנות ה20-30 במאה העשרים, במדינות הדרום).
נראה כאילו בתקופה הזאת, היה מאוד מקובל שיש מערכת יחסים הומו/לסבית סקסואלית.
זה היה בעיקר מוזר.
ז"א, מהקצת שפירטו על מערכת היחסים זה היה ממש חמוד, הזכיר מערכת יחסים הטרוסקסואלית(כי רות הייתה סטריאוטיפ האישה ואידג'י הייתה הגבר), אבל זה עדיין היה מוזר שאנשים בתקופה הזאת קיבלו את זה בכזאת קלות.
זה לא מובן מאליו.
אבל היה נחמד לקרוא על מערכת יחסים שהיא קצת שונה(עוד פעם, לתקופה ההיא).
למרות שאני חושבת שהספר החמיץ כמה קונפליקטים שהיו יכולים להיות ממש מעניינים.
אני ממליצה על הספר כי הוא היה חמוד, מעביר טוב את הזמן, יש אהבה שונה ומרעננת והנושאים שכבר עולים בספר דיי
מעניינים.
אה, והכי חשוב, אפשר למצוא פה אחלה רעיונות למאכלים שאפשר להכין(בזמן הקריאה החלטתי להכין עגבניות מטוגנות-שיצאו מעולות, אגב- ואני גם הולכת להכין לחם תירס^^).
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
שרון
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
הסרט באמת מתעלה על הספר בכל מיניי נקודות
למרות שהייתרון של הספר הוא מבחינת הכמות וההיסטוריה של כל הדמויות.
לא הפריע לי שאידג'י "צרחה" כדי לבלוט. הפריע לי שהיא הייתה צריכה, במובן מסויים, להפוך את עצמה לגבר, ועוד הסביבה מקבלת את זה בכזאת נונשאלנטיות. גם זאת נק' שלדעתי הוחמצה בספר. השונות של אידג'י באותה תקופה. הריי במדינות הדרום לא אהבו אנשים שלא הלכו בתלם ולא היו לבנים. ונשים באותה תקופה בכלל לא קיבלו יחס שיוויוני עד תחילת שנות ה-70, לפי מה שאני זוכרת. |
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אני אהבתי את הסרט יותר.
אני חושבת שהספר בינוני, ושרק על גבי ספרים בינוניים אפשר לבנות סרטים טובים.
אבל כתבת יפה. את שואלת "למה אידג'י צריכה תכונות כ"כ גבריות סטריאוטיפיות כדי להיחשב כמישהי בעלת אופי מיוחד?" ובכן התשובה היא שזו התקופה והמקום. אישה היא אישה היא אישה, עד שתצרח אחרת בכל הכוח שלה, וזה מה שאידג'י עושה. |
5 הקוראים שאהבו את הביקורת