“שמתי לב למשהו.
החודש הזה קראתי שלושה ספרים, שבצורה כזו או אחרת, דיברו על קבלת האחר, השונה וקבלת עצמך.
"יצורים יפהפיים", "ציידת הלילה(הראשון בסדרה, כי השני דיי על הפנים)", והספר הזה, "עגבניות ירוקות מטוגנות".
שלושתם מתרחשים בדרום, הם מדברים בעקיפין או בצורה ישירה על קבלת וחוסר קבלת האחר, שנאה,
גזענות ועוד....

טוב, אז התקציר:
"סיפור אהבתן של שתי נשים חזקות ועצמאיות, משנות העשרים ועד לשנות החמישים של המאה העשרים, כפי שהוא מצטייר בזכרונותיה של אישה זקנה הגרה בבית אבות, ניני ת'רדגוד.

מערכת היחסים הנרקמת בין ניני ובין אוולין, אישה ממורמרת בגיל העמידה שאינה מוצאת טעם בחייה, מביאה לשינוי בחייה של אוולין.

הספר חושף בפנינו, בהומור וחום אנושי, את המרקם העשיר והצבעוני של החיים במדינות הדרום בארצות-הברית מתחילת המאה העשרים ועד לימינו אנו."

אז את הספר קראתי(אני באמת כבר לא מפתיעה פה, כנראה)אחרי צפייה בסרט, שהיה מבוסס על הספר הזה.
ברור שהרבה דברים היו שונים, אירועים מסוימים התרחשו אחרת והיו כל מיניי דברים.
הספר הזה.... טוב, קשה לי לומר....
מצד אחד, הוא מקסים.
כמה רגישות בכל הדמויות.
הן מקסימות, שנונות, לפעמים תמימות, חדורות אמונה(אני לא מאמינה באלוהים, אבל לפעמים זה נחמד לקרוא על נק' מבט של אנשים מאמינים).
אידג'י הייתה מצחיקה, מעניינת ועם הרבה סיפורים מומצאים חמודים.

רות הייתה נחמדה, אבל דווקא פחות פירטו עליה.

אוולין(ששומעת את הסיפורים על וויסל סטופ)הייתה גם נחמדה, ולפעמים הרגשתי הזדהות עם הקשיים והרגשתי כאובה איתה(אפילו שאני לא בגילה ולא עברתי חצי מהדברים שהיא עברה).

ניני הייתה מספרת משעשעת, תמימה לפעמים אבל חביבה.

יש עוד שלל דמויות מעניינות ומגוונות, מקומות מרהיבים והיסטוריה שלמה.


אבל משהו בספר בכל זאת טיפה הציק לי.

1)הסטריאוטיפיות של הדמויות. לא יודעת למה, אבל הרגשתי שחילקו לגברים ולנשים תכונות מאוד מסויימות.
הגברים-שתיינים, בעלי חוש הומור, פחות תמימים ולא מאמינים באמונות תפלות.
הנשים-תמיד במטבח(למרות שעם זה אני לא יכולה להתווכח כי אז זה היה מקובל), בלי הרבה חוש הומור רוב הזמן,
רציניות, תמימות בהרבה דברים ובעלות אמונה שלמה באל.

הייתה רק דמות אחת שיצאה מסטריאוטיפ האישה, אבל נכנסה לסטריאוטיפ הגבר.
אידג'י.
אידג'י אמנם אכן אישה חזקה, עצמאית ובעלת דעות, מחשבות ועמדות משלה.
אבל במובן מסויים, הדביקו לה תכונות גבריות.
היא לובשת מיכנסיים, היא אוהבת דברים של גברים(שתייה, פוקר, מועדונים וכו').
אתם בטח חושבים שיש לי בעיה עם זה שאישה לא תתנהג כאישה במובן הסטריאוטיפי של המילה.
אז לא. אין לי בעיה עם זה, אבל אני באמת חייבת לשאול.
למה אידג'י צריכה תכונות כ"כ גבריות סטריאוטיפיות כדי להיחשב כמישהי בעלת אופי מיוחד,
או ללבוש במובהק בגדיי גברים בישביל שהיא תיחשב כאישה חזקה?
אני בד"כ גם לא לובשת שמלות, אבל אני לא גברית.
אני רואה את עצמי כפמיניסטית, אבל האם אני פחות פמיניסטית מאידג'י?
אני גם לא בנאדם שמחצין בקלות ובמהירות את רגשותיו, אבל אני באמת יכולה להיות אמפטית ורגישה כשצריך.
אז האם אני פחות טובה ופמיניסטית כי אני פחות גברית מאידג'י?
אידג'י באמת דמות מקסימה, ואני יודעת שיש נשים שהן באמת יותר אוהבות דברים של בנים(כשהייתי קטנה, אהבתי גם משחקי בנים וגם משחקי בנות).
היה משהו בדמות שלה.....
אני לא יכולה לשים בדיוק את האצבע על מה בדיוק הפריע לי.

2)יחסי האהבה בין אידג'י ורות-
האמת שהייתי ממש מופתעת שהסיפור לא נוגע בזה כמעט.
כלומר, הסיפור נוגע בגזענות באותה תקופה, אבל הוא לא נוגע בכלל במערכת היחסים בין אידג'י ורות, שהייתה בפירוש רומנטית(אפילו הבנאדם הכי אידיוט יראה שהייתה בינהן מערכת יחסים רומנטית).
דווקא, אני חושבת שהיה מעניין לקרוא על מערכת היחסים הזאת שבינהן, על איך הן מתמודדות עם זה ואיך הסביבה מקבלת את זה.
הבעיה היא שהסביבה מקבלת את זה כדבר טריוויאלי(אני מזכירה לכם, אלו היו שנות ה20-30 במאה העשרים, במדינות הדרום).
נראה כאילו בתקופה הזאת, היה מאוד מקובל שיש מערכת יחסים הומו/לסבית סקסואלית.
זה היה בעיקר מוזר.
ז"א, מהקצת שפירטו על מערכת היחסים זה היה ממש חמוד, הזכיר מערכת יחסים הטרוסקסואלית(כי רות הייתה סטריאוטיפ האישה ואידג'י הייתה הגבר), אבל זה עדיין היה מוזר שאנשים בתקופה הזאת קיבלו את זה בכזאת קלות.
זה לא מובן מאליו.
אבל היה נחמד לקרוא על מערכת יחסים שהיא קצת שונה(עוד פעם, לתקופה ההיא).
למרות שאני חושבת שהספר החמיץ כמה קונפליקטים שהיו יכולים להיות ממש מעניינים.


אני ממליצה על הספר כי הוא היה חמוד, מעביר טוב את הזמן, יש אהבה שונה ומרעננת והנושאים שכבר עולים בספר דיי
מעניינים.
אה, והכי חשוב, אפשר למצוא פה אחלה רעיונות למאכלים שאפשר להכין(בזמן הקריאה החלטתי להכין עגבניות מטוגנות-שיצאו מעולות, אגב- ואני גם הולכת להכין לחם תירס^^).”

“ספר מקסים, פשוט ומרגש.
לא בטוחה שגברים יתחברו לספר אבל לנשים אני ממליצה בחום.
מי שראתה את הסרט אני עדיין ממליצה לקרוא את הספר הוא אפילו יותר טוב :)
קריאה נעימה.”

“בתחילה פחדתי לקרוא את הספר - עוד סיפור חברתי - חשבתי לעצמי אבל ברגע שהתחלתי לקרוא את הספר נתבדו כל מחשבותי ונגוזו להן עם הרוח.

נאמר לי שהסרט חטא לסיפור - אבל אני חושבת שנתנו משקל גדול מדי לסיפור האהבה בין שתי הנשים - אולי זה משום שהוא התרחש בתחילת המאה שעברה בדרום ארה"ב וזה לא היה מקובל - ועדיין לא מקובל- הסיפור ככללו מספר גם בנוסף לסיפור האהבה בין שתי הנשים את הסיפור החברתי של השחורים בארה"ב - למרות שלא ראיתי את הסרט אני לא חושבת שהסרט חטא לסיפור - יש לי הרגשה שלא. סיפור המספר בקלילות יחסית על מערכת יחסים בין שתי נשים בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת בארצות הברית ולא רק בין שתי הנשים אלא גם בין משפחת ת'רגוד לבין העובדים ה"צבעוניים" - איך המשפחה והסובבים אותן מקבלים את סיפור האהבה בין שתי הנשים בטבעיות הכי גדולה - אפילו היום במאה ה-21 לא מקבלים סיפור כזה בכזו טבעיות.

הסיפור אינו מתמקד על אידג'י ורות בלבד- הוא מתחיל בהן וממשיך הלאה בהמשך הסיפור הן כבר לא העיקר - אולי בתחילה הן היו העיקר כדי שמשם הסיפור ימשיך ויתפתח לכיוונים שונים.

דרך מערכת יחסים הזו אנו גם למדים על אופן התפתחותה החברתית של ארצות הברית - השחורים והלבנים, הלבנים והשחורים.

תהיתי על שם הספר - למה דווקא עגבניות ירוקות מטוגנות - התשובה טמונה בסיפור עצמו.

כמו כן תהיתי איך מרת ת'רגוד - ניני יודעת את כל הסיפור מכל צדדיו ועדיין לא מצאתי את התשובה.

הסיפור משאיר אותי סקרנית

סיימתי את הספר עגבניות ירוקות מטוגנות בסוף הספר ישנה הפתעה ולא - לא אגלה כי זו לא תהיה הפתעה יותר - אבל אשתמש בה ונראה.

ספר מסקרן ומומלץ !”

“סיפור נשי מרגש הנמתח על פני שנים, משהו בסגנון 'ציפורים מתות בסתר' . כמו כן מאד אהבתי את תשומת הלב למהגרים של תחילת המאה הקודמת, מי שנחשבים היום 'בני המקום' ושונאים את הזרים.
קראתי את הספר מיד אחרי שצפיתי בסרט ורציתי להשלים פערים, לשם שינוי אהבתי את הספר ואת הסרט כמעט באותה המדיה (אבל אנחנו כאן כדי לדבר על חומר הקריאה).
נהנתי מהספר בגלל אוצר הרגשות העשיר הטמון בו, יש הרבה דרמה, הרבה קטעים טראגים, אבל בסופו של דבר הוא 'נוח לעיכול'.

אגב, חיפשתי מתכון לעגבניות ירוקות מטוגנות באינטרנט, המנה יצאה קטסטרופה.
לסיכום הספר מומלץ למי שרוצה זווית שונה לחלוטין כלפי הסרט (בספר הן על גבול המאהבות הלסביות ולא סתם ידידות טובות).”