ספר נחמד וקליל אודות אשה צעירה שהתאלמנה מבעלה איש הצבא.
התאבלותה עליו מביאה אותה לעזוב למקום חדש ולקנות פונדק בעיירה אליו עברה.
העסק החדש שפתחה והמקום החדש מכניס אותה לעשייה ומעט מרפא את לבה.
לפונדק מגיעים שני אורחים, אשה וגבר כל אחד בנפרד אשר גם להם מטען רגשי כבד וקשר עם העיירה הציורי.
לאט לאט הקליפות נושרות עם הרבה סבלנות, הסיפורים שהם שונים זה מזה אך דומים בכאבם נשענים זה על זה,
ובהמשך גם נסגרים מעגלים.
הספר זורם, אופטימי ומעניק שלווה.
ממליצה רק אם אתם נתקלים בספר.

מותק של ספר! כזה ספר אופטימי לא קראתי מזמן.
בדרך כלל שאני מצרפת ספרים חדשים לספריה הפרטית שלי, אני מוטענת במידע על אותו ספר נבחר. הפעם פגשתי את הספר באקראי וללא מידע מקדים באמתחתי.
משהו בצבעי הכריכה קסם לי. השילוב של הורדים האדומים, שער ברזל מסוגנן והבית המרוחק יש בהם סוג של שלווה, רוגע. התמונה על גבי הכריכה דוממת אך היא טמנה בי תחושת מסר. כשסיימתי לקרוא את הספר הבנתי יותר טוב למה הרגשתי כך. יש בתמונה הזו סינרגיה בין הצומח (הורד) הדומם (הבית, שער הברזל) והטבע (רקע השמים התכולים).
לתשומת ליבכם: לכריכה נבחרו שמיים תכולים ללא עננים... מה זה אומר על הסיפור שלנו ומה הרקע הזה מסמן לנו? אין לי ספק שמי שעיצב את כריכת הספר השקיע מחשבה.
למרות התמצית על הכריכה קצת ממני.... לאחר שבעלה (פול) של ג'ו מארי נהרג בהתרסקות מסוקו באפגניסטן, ג'ו מארי עוזבת את מקום מגוריה – סיאטל ורוכשת פונדק בעירה-סידר קוב.
סידר קוב מצויירת כעיירה ציורית, ירוקה עם חוף ים, שקטה, כולם מכירים את כולם וניראה כמקום רווי בשלוה, עם בתי קפה קטנים שריחות מאפה וקפה עוטף אותם.
ג'ו נישאה בגיל 37 בעוד שכל חברותיה נישאו כבר מזמן והיו אמהות לילדים. פול רוז היה בשביל ג'ו כל מה שרצתה למצוא בבעל, אבל החיים התאכזרו אליה... ג'ו התאלמנה זמן קצר אחר נישואיה לפול.
ג'ו מארי מחליטה לנהל את הפונדק ללא שום ניסיון, או ידע מקדים מלבד כמה טיפים שקיבלה ממוכרי הפונדק, שכל מטרתה להותיר את עברה הרחק ממנה. לטענתה חייה הסתיימו ביום שפול נהרג באפגניסטן. לפונדק היא מחליטה לקרוא "הפונדק במפרץ רוז" כשמו של הספר.
לב ליבו של הסיפור בשלוש דמויות שלכל אחת מהן החיים מעניקים הזדמנות לבצע "תיקון".
לפונדק מגיעים שני אורחים: גו'שע וויבר ואבי קינקייד.
ג'ושע בא לעירה כדי להיפרד מאביו החורג – ריצ'רד, שנמצא על ערש דווי, ולמרות שהקשר ביניהם נותק כבר לפני 12 שנים.
אבי באה לרגל חתונה של אחיה הבכור רוג'ר אחרי 15 שנים. אבי לא חזרה לסידר רוב מאז תאונת הדרכים. באותה תאונת דרכים נקטפו חייה של חברת הנפש שלה.
הספור מסופר מפיה של ג'ו מארי רוז ומתקדם בשלושה מסלולים, בסיוע סיפור חיהם של שלושת הדמויות: ג'ו, גו'שע ואבי. כול פרק מוקדש לדמות אחרת מהשלישיה, כאשר בכול פרק הסופרת מקלפת עוד שכבה מהדמות המדוברת.
המשותף לכל הדמויות הללו שכולן טעמו את הטעמים הפחות טובים של החיים: אובדן, פחד, בדידות, ועצב. לכל דמות יש גם את "עוזר הדמות המדוברת"... רמז: הכלב, מישל והשיפוצניק.
יפה לקרוא איך הסופרת הפשירה בדרכה שלה את מערכות היחסים הקרירים ותיקנה את הטעון תיקון.
ציטוטים לטעימה:
עמוד 196: "שני האורחים שלי חזרו לסידר קוב, מקום מגוריהם הקודם, עם מועקה בליבם. גם לי היתה מועקה קשה משלי. כל אחד מאתנו נשא על כתפיו משא של מצוקה וקושי מי יותר ומי פחות, זאת ידעתי. יש אנשים שמתרגלים כל כך למטען הדאגה והכאב הזה עד שכבר אינם מודעים לכובדו. ......ואולי הם באו לפונדק במפרץ רוז על מנת לעזור לי?...."
כאוהבת בעלי חיים ובמיוחד כלבים אהבתי שצורף לסיפור הזה כלב-חברו הנאמן של האדם. ג'ו מארי מתגברת על היסוסיה ומחליטה לאמץ כלב פצוע בנפשו ונטוש מהמקלט המקומי לחיות.
עמוד 270: "מבטו של רובר נותר יציב כמקודם. בגלל פול באתי לגור בסידר קוב.הוא שלח אלי שתי נשמות פצועות שיהיו אורחי הראשונים בפונדק, ועכשיו הוא שלח לי כלב. ולא סתם כלב, אלא כלב פגוע בליבו ונפשו. ההחלטה נפלה רובר יבוא איתי הביתה". אהבתי את ההחלטה של ג'ו מארי.
כאשר המראה הוגשה לדמויות שום העלמת פנים, בריחה מהמציאות והתעלמות מרגשות עזרה.
עמוד 288: "ג'וש חש שהוא נתון במערבולת רגשית בכל הקשור לריצ'רד, אבל גם בהקשר למישל. במשך שנים רבות היה לו נוח להתעלם מרגשותיו, להדחיק אותם במקום להתמודד אתם. עכשיו היו הרגשות האלה ברורים וגלויים, ולכן עשה מה שהיה לו נוח לעשות: הוא העמיד פנים שאינו מרגיש דבר".
עמוד 341: "הוא הצטיין בעבודתו מן הסיבה הפשוטה שהעבודה היתה כל עולמו ולא הותירה מקום לשום דבר אחר. לא לאישה. לא לבית אמיתי. לא משפחה."
יופי של ספר אופטימי, קולח, מרתק, מעניין, נקרא בכיף וזורם.
מסקנה: יש תקווה .... תסתכלו על חצי הכוס המלאה.
ממליצה בחום, אל תוותרו על הספר הזה כי כל יום שחולף לא חוזר.
לי יניני

הפונדק של רוזי,חדש רק השבוע הגיע לרשת,שמחה לבשר לכם.
ג'ון מארי מאבדת את בעלה במלחמה,היא מאבדת את עצמה מרוב צער ואובדן.
מחליטה לבנות לה חיים חדשים,רוכשת לה פונדק,ושם מוצאת את השלווה.
ספר חמוד קראתי אותו בכיף,זורם יש בו אכזבות אובדן ותקוות להתחלות חדשות,
ממליצה.

ספור נחמד ,קריא וזורם.
לא ברור מדוע היא חוזרת על הדברים ,האם כדי לתת תחושה של עומק או לשם תזכורת , בכל מקרה לא לענין.
הכתיבה רדודה ואין שום צורך לתזכורת כך שהחזרות מיותרות ודי מעצבנות.

ספר מקסים מלא אופטימיות. שלוש נפשות מקוות כי תנתן להן ההזדמנות לעשות תיקון בחייהן שהגיעו למבוי סתום.
ג'ו מארי אלמנת מלחמה שחייה קפאו עם מותו של בעלה החייל,פותחת דף חדש בעיירה סידר קוב. קונה פונדק ישן מלא אווירה וחמימות ומצפה לפתיחת דף חדש.
אורחת באותו פונדק אבי שנולדה במקום זה אך עזבה אותו לפני 15 שנים כדי לפתוח דף חדש אחרי טרגדיה בה היתה מעורבת.
עתה מגיעה לעיירה לחתונת אחיה. רגשותיה מעורבים וקפאו בזמן. עם התבגרותה הייתה מעורבת בתאונת דרכים בה נקטפו חיי חברתה הטובה ביותר הורי חברתה מאשימים אותה ברצח, לה נדמה כי כל העולם המוכר לה ויודע את סיפורה מנדה אותה. לאט לאט היא מגלה כי הכל פרי דימיונה ויש לה תקוה והשלמה עם המציאות.
אורח נוסף בפונדק - ג'וש מגיע להפרד מאביו החורג אשר גירש אותו מהבית לאחר פטירת אמו בטרם השלים לימודיו.
גם ג'וש בעקבות גישתה של עובדת סוציאלית המטפלת באביו מוצא את דרך הגישור לאחר מאבק פנימי. מגלה כי חוסר היכולת שלו ליצור קשר ולהתמסד קשור בחוסר ההשלמה של יחסיו עם אביו החורג.

לאחר בירור מעמיק כל השלשה מוצאים את הכוח להשלמה ולתקוה לתיקון.

באמת לא משהו.
הכתיבה פשוט לא טובה.
טרחנית ונכנסת לפרטים איפה שלא צריך (מה בדיוק כללה הארוחה, כל פסיק בכל small talk), ושטחית ורדודה בדיוק איפה שהיה צריך להעמיק (כל הבעיות שנפתרות בקלות רבה כל כך, אנשים שהתנכרו זה לזה שנים ופתאום מדברים בגילוי לב..).
בהתחלה התלבטתי אם זה קשור לתרגום, אבל ככל שהספר התקדם החלטתי שהתרגום לא היה יכול לגרום לכל זה בכוחות עצמו.
אין לי בעיה עקרונית עם ספרים קיטשיים, אבל פה זה פשוט קיטש גרוע. האהבה שמחכה לך בסבלנות עד שתקלוט שהיא שם, שיחות השלמה והרגעה עם אנשים שכבר אינם... ברצינות??
גם לא קניתי את זה שכאילו בעלת הפונדק עזרה לאורחים להגיע לתיקון בחיים שלהם... היא לגמרי היתה ברקע ולא עשתה שום דבר מיוחד.
ועוד לא דיברנו על הדרמטיות.. והפסיכולוגיה בגרוש..
בקיצור, לא. ממש לא.

ביקורת לא בונה ראו הוזהרתם

ישר ולעניין-
בהחלט בזבוז של זמן.
קיטש
כתיבה רדודה
צפוי
חופר

ופשוט הכרחתי את עצמי להמשיך לקרוא כי לא היה לי ספר אחר בבסיס.
ממש לא מבינה אייך אנשים יכולים להמשיך לספר השני
לא מבינה בכלל למה יש ספר שני

איזה כייף של ספר! מלא באופטימיות ומרגש מאד ... ממליצה בחום!
סיפור על אישה שעברה טרגדיה ופותחת פונדק ... אורחים באים לבקר ולכל אחד סיפור משלו ...

ספר מעולה.
בדרך כלל אני נוהגת לנטוש ספרים מסוג זה, אבל משהו בו פשוט לא נתן לי.
הספר מתמקד בשלוש דמויות החוות רגעי משבר בחייהן. הוא קיטשי נורא, כך שאני מניחה שבנות יתחברו אליו הרבה יותר מאשר גברים.
אזהרת ספוילרים:
אמנם יש קצת חוסר איזון ורגעים של "מה לעזאזל הרגע קרה פה?" (מעין ניסיון של הסופרת להכניס קטעים על-טבעיים לספר. אצל ניקולאס ספארקס זה עבד. כאן יש קצת צרימה בהקשר לעלילה. אולי מפני שאין הרחבה בנושא אלא רק אזכורים רופפים ללא עומק בנושא).
בכל מקרה זה לא פגם בהנאתי מהספר. מומלץ לכל מי שחווה רגע מר ורוצה להתעודד.