ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 בנובמבר, 2013
ע"י zooey glass
ע"י zooey glass
שלושה וחצי סופי שבוע השקעתי בספר הזה. נכון שלרוב נהניתי אבל איפשהו לקראת הסוף הרגשתי מרומה, כמי שהוליכו אותו שולל לאורך עמודים רבים מדי. כאמור, לצד התחושה הזאת -כן- נהניתי מרובה של הקריאה ועל כן אין כאן המלצה או אי-המלצה. אפרט וכל אחד יעשה בטוב בעיניו.
***
2011. ג'ייק אפינג הוא מורה רווק באיפשהו בארצות הברית, כשפתאום ערב אחד הוא מקבל טלפון ובו אל, בעל הדיינר בו הוא אוהב לאכול ארוחות צהריים מושחתות, קורא לו בדחיפות. ג'ייק רץ אל הדיינר ומה הוא מגלה? שאל הזדקן ביממה האחרונה בחמש שנים. ואיך זה קרה, אתם בטח שואלים? המזווה שבדיינר הוא בעצם מנהרת זמן ל1958. אחרי שאל מוכיח לג'ייק שכל הסיפור הזה אמיתי הוא שוטח בפניו את כל חוקי הנסיעה בזמן (תמיד חוזרים ל11:50 בספטמבר של 1958, כל כניסה לשם מאתחלת את כל מה ששינית, אפשר להציל חיים, ולא משנה כמה זמן תבלה שם בעולם האמיתי יחלפו רק 2 דקות), וכן, את הרעיון לחזור ל1958 ולחיות 5 שנים עד ל22/11/63, היום בו נרצח קנדי, ולמנוע את הרצח. בכך, כנראה, תמנע מלחמת וייטנאם והעולם יהיה מקום יפה יותר. העניין הוא שהעבר הוא בחור עקשן ולא אוהב שמשנים אותו ועל כן קיבל אל סרטן ריאות שהכריח אותו לסגת כמה חודשים לפני התאריך המיועד. לאל אין זמן לחיות את הכל מחדש וג'ייק נראה לו הבחור הכי טוב בשכונה לבצע את השליחות הזאת. ג'ייק מסכים ומכאן העלילה כולה מתרחשת בשנות החמישים והשישים היפות והעליזות, כשג'ייק מזגזג בין ריגול אחרי המתנקש לעתיד לי הארווי אוסוולד (כדי לוודא שפעל לבד) ובין חיים כמורה באיזה בית ספר בטקסס. כמובן שיש גם בחורה שמסבכת את הכל ואהבה שמוכרחה לנצח את הכל.
האם ג'ייק מצליח במשימתו? שלושה ניחושים. האם הסוף יהיה הולוודי? שוב שלושה ניחושים, אבל לא בטוח שתצליחו הפעם. האם נהניתי? עד עמוד חמש מאות - כן. מאוד אפילו. אבל רק מהסיפור, לא מהכתיבה. הכתיבה נוראית. צ'יזית, בנאלית, מגזינית אפילו. בשלב כלשהו התחלתי להבין מי לימד את הרלן קובן לכתוב ובשלב הבא שנאתי את המתרגם שלא הצליח להוציא מעט ברק ממלאכת ההמרה של אנגלית לעוסה וזורמת לשפת הקודש. אם כן, הסיפור הציל את הספר - ואז גם הוא כשל. אחרי חמש מאות עמודים מלאים בכיף טהור עלילת האוהבים מתחילה להימאס בהיסטריה שלה ומתחילים להבין שריגוש לא יגיע מהספר הזה. ובאשר להצלת העולם - הפיתרון של קינג פשוט נורא: נורא משעמם, נורא לא מקורי, ונורא כתוב נורא גרוע. רק בעמוד האחרון, בלי קשר לרצח קנדי זז אצלי משהו. המחווה האחרונה של קינג נתנה לי איזשהו מושג למה אוהבים אותו כל כך. אבל עדיין אין לי מושג למה זה אחד מחמשת הספרים הטובים של 2011 של הניו יורק טיימס. אין לי שמץ אפילו.
שכחתי לציין שבאחד החלקים היותר מוצלחים של הספר מבקר ג'ייק בעיירה דרי, המככבת גם בספרו הענתיק 'זה'. קראתי חצי מהספר כשהייתי בן ארבע עשרה והחוויה זכורה לטוב. היה כיף לבקר בה שוב ולפגוש בדמויות שעדיין לא נשכחו, והכל עטוף באווירה רדופה להפליא. ברגעים הללו התענגתי על קינג ועל עולמו ואפילו נתפסתי מחייך לעצמי.
האם סיימתי עם קינג לנצח נצחים? לא. יש לי עוד את 'העמדה' על המדף ולא אוותר. אם הביקור הנוסף בקינג-לנד יהיה מוצלח אפנה לקרוא אותו באנגלית, רחוק מהתרגום המדכא באפרוריותו. ואם לא? משאית.
2 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של zooey glass
» ביקורות נוספות על 22/11/63 - מה היה קורה אילו יכולתם להחזיר את הגלגל לאחור?
» ביקורות נוספות על 22/11/63 - מה היה קורה אילו יכולתם להחזיר את הגלגל לאחור?
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
