בדרך כלל אני שומר על ההתנהגות של הילדים שלי. מתי שאנחנו נוסעים בחוץ במיוחד אם זה למקומות שכולם מדברים בשקט אני שומר שלא יריבו ושלא יעשו לי בושות. גם בנקיון תמיד אני אומר שמתי שניקח מלון אישתי מחזירה אותו יותר נקי ממה שהיה מתי שלקחנו. ככה אני רגיל. הפעם הראשונה שהרגשתי שאני לא חייב להקפיד על זה היתה מתי שהיינו בגרמניה. אני יודע שזה אולי לא בסדר אבל כל הזמן חשבתי בראש אז מה אם הילדים שלי יעשו לכם קצת בלאגן. אחרי מה שעשיתם לא נראה לי שעוזר כל ההקפדות על הנימוסים שלכם. אולי צריך דוקא הבלאגן.
עכשיו למה נזכרתי בזה? בספר יש איזה יהודי אחד רופא שבא לפאריס מוינה והוא בדרך לאמריקה. והגיבור של הסיפור צריך ממנו טובה אבל היהודי הזה לא רוצה לעשות לו את הטובה והבחור הזה בסיפור (שכתבו אותו ישר אחרי המלחמה) אומר לעצמו שאחרי מה שעשו ליהודים שמה אי אפשר להתפלא שלא ירצו לעשות טובות למישהו אחר ועוד מהנוצרים.

הסיפור הזה מדבר על הרבה דברים שקשורים לחיים של כל אחד ואפילו שכתבו אותו לפני יותר משבעים שנה זה כמו שכתבו אותו היום. אתה מבין שזה מפעם לפי איך שמתייחסים לבחורות יעני לא שואלים אותן מה הן רוצות. מחליטים בשבילן הכל או הגברים החברים שלהן או ההורים שלהן אבל הן לא יכולות להיות לבד ולעשות מה שרוצות בלי גבר שיתן להן משענת. אבל חוץ מזה בשאר הדברים זה כמו היום יעני שאלות שכל אחד שואל את עצמו על כמה חופש יש לו בחיים וכמה הוא יכול לעשות מה שרוצה. גם אם אחד נדמה לו שהוא מחליט הרבה פעמים זה לא באמת יעני אחרי שבחרת למשל את העבודה שלך הרבה פעמים אתה ממשיך בה לא בגלל שהיא שמה לך חיוך על הפרצוף כל בוקר מחדש רק בגלל הפרנסה ושאין לך כוח לחפש עוד עבודה או שאתה פוחד שלא תמצא אז אתה ממשיך בה. ואותו דבר יכול היות גם עם האשה שלך ועם כל מיני דברים שיש לך בחיים.

הסיפור זה על פילוסוף שחי בפאריס ויש לו רעיונות יפים בראש שהיה מחזיק בהם מאז שהיה ילד אבל עכשיו שהוא בן שלושים ומשהו לא כל הרעיונות שלו מחזיקים מים יעני הוא צריך לפתור בעיות בחיים ובשביל לפתור בעיות אתה לא תמיד יכול ללכת דוגרי. לפעמים צריך לעשות כמה אוקשות יעני לוותר בחלק מהדברים בשביל שיהיו דברים אחרים. זה כאילו ברור אבל אם אתה מסתכל מסביב אתה רואה שהרבה אנשים או לא מבינים את זה או מבינים את זה לא נכון יעני יש גם אלה שעושים יותר מידי אוקשות עד שנהיים לגמרי לא ישרים. אני חושב שאם מסתכלים על המדינה שלנו אז היו זמנים שאנשים ניסו ללכת לפי הרעיונות ולא לפי איך שמשתלם להם וזה היה קשה וגם לא תמיד היו בסדר אבל היום אני חושב שעל פי רוב מסתכלים כל אחד רק על האינטרסים שלו וגם עושים הרבה אוקשות מסביב לדברים הכי ברורים שאף אחד לא צריך לעבור עליהם והכי גרוע זה שהיום עושים את כל זה בלי להתבייש.

ספר קשה לקריאה. קשה להתחבר לאנשי בוהמה. נראה שהסופר לא הבדיל בין דמות ראשית לדמויות משנה. כולם מתוארים בעומס של מאפיינים ותודעה.
עיקר בעלילה היא הדילמה המוסרית של בחור לא צעיר שמגלה שהחברה שלו, אותה אינו ממש אוהב, נכנסה להריון, וצריך או למצוא כסף להפלה או להתחתן אתה.
מסביב מפוזרות דילמות מוסריות רבות. לגנוב או לא לגנוב ספר רק בשביל הכיף, להטביע או לא להטביע את חתולי המחמד.
השאלה הנשאלת בסוף, כשהדילמה נפתרת. האם הגיבור חופשי עכשיו? האם מאושר?
הרקע, פאריס בשנות השלושים, זמן קצר לפני מלחמת העולם השניה, כשמלחמת האזרחים הספרדית מהדהדת ברקע. מסגרת הזמן - יומיים בלבד.