ביקורת ספרותית על מועקה מאת אנטון צ'כוב
ספר מעולה

---

ליבי נתמלא חמלה אל אותו עגלון רוסי בשם יונה. עגלון מסכן, שבנו יחידו נפטר מן העולם ואביו מנסה לספר על לכתו של בנו ללקוחותיו הרגזניים, מנוכרים ואגואיסטים כאחד.
העגלון וסוסתו הנאמנה, היחידה שמקשיבה לו, בסופו של דבר, עובדים תחת קפור רוסי קשה; מתואר כיצד "פתיתי שלג גסים מתערבלים בעצלתיים סביב פנסים שזה עתה נדלקו".
יונה, הלא הוא העגלון וכן אב שזה עתה שכל את בנו יקירו, שרוי בבדידות. איש צבא המבקש את שרותו של העגלון, שואל בנימוס ממה נפטר בנו. למשמע התעניינות זו מצד איש הצבא, מסובב יונה את כל גופו לעומת הנוסע ושואל - "וכי מי יודע?! מן הסתם קדחת... שלושה ימים מוטל היה בבית החולים וגווע... רצון אלוהים הוא".

שאר הלקוחות גסי הרוח אינם מתעניינים במצב העגלון, שכל רצונו הוא לחלוק את הרעה ששכנה בליבו.


סיפור זה מתאר את חוסר הסולידריות בחברה האנושית, איש איש לעצמו, בסבלו שלו. האם יש לאדם "אוזן קשבת" רק בקרב בעלי החיים אותם אנו מגדלים?

» ביקורות נוספות של מיכלדוד
» ביקורות נוספות על מועקה