ביקורת ספרותית על פיאוני מאת פרל ס. בק

---

יש לי ילדה אמריקאית בכיתה.אמריקאית אמריקאית,לא בכאילו.אחת עם אזרחות.אמא שלה אמריקאית אמיתית,ולכל הילדים יש שמות אמריקאים.לפני כמה ימים יצא לי לדבר איתה בהפסקה,ושאלתי אותה "תגידי,למה את חושבת שאמא שלך עלתה לארץ?".
היא ענתה לי "האמת?לא יודעת.סתם משוגעת.היא ידעה מה יש פה ובאה לפה.לא מבינה מה היא מצאה פה.חם פה והכול פה יקר".
ובתכלס?היא צודקת (לדעתי).

אם נשים בצד את הציונות לרגע,אין באמת מה לעשות בישראל.מדובר במדינה חמה,מדברית,שמשום מה כולם רבים עליה.לפעמים עוברת לי המחשבה בראש "בשביל מה אני צריך את כל זה?יותר פשוט לעבור לניו זילנד,שמה יש יותר כבשים מאנשים,ללמוד מה שאני רוצה ולחיות חיים בשקט".אבל אז בא איזה אירוע שמחזיר אותי למציאות,כמו פיגוע בחו"ל נגד יהודים.ואז אני נזכר שבתכלס,אין לנו ארץ אחרת (אוי יצא לי ציוני מדי).

ואת הקונפליקט הזה,או שתי הגישות האלו,עוברות הדמויות בפיאוני.מצד אחד יש את אב המשפחה,עזרא,שלא רוצה לבוא לארץ ולשמור על יהדותה.הוא שמח בחלקו.מצד שני יש את אם המשפחה,ששומרת בקנאות על יהדותה ורק חולמת על הרגע שהיא תעלה לארץ.וביניהם יש את דוד הבן.קרוע באמצע,לא מבין בכלל מה לעשות.הוא תקוע בין שתי גישות,בין שתי דתות,בין שני לאומים.

ויש את פיאוני.המשרתת שגדלה עם דוד והם כמו אחים (טוויסט צפוי בעלילה-הם מתאהבים.קצת יצא לה צפוי).כל הסיפור ריחמתי על פיאוני.מסכנה,רק רצתה להיות עם אהובה!
יש פה גם טרגיות בסיפור,שלא אפרט כדי למנוע ספויילרים.

מה שהכי יפה בסיפור הזה היא העובדה שזה לא עוד רומן פיקטיבי.פרל בק היא באמת יהודייה שחייתה בסין יחד עם המשפחה שלה.עוד יותר מזה,המשפחה המתוארת בסיפור היא משפחה אמיתית (לא הדמויות,אבל באמת הייתה משפחה עם השם הזה),וכן כל התיאורים של בתי הכנסת והכתובות הם אמיתיים לחלוטין.

בקיצור,כלת פרס נובל.מבין למה.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על פיאוני