ביקורת ספרותית על אמה (מהדורה חדשה) מאת ג'יין אוסטן
ספר בסדר

---

הסיפור המוכר, הכותבת המהוללת, הגיבורה השנונה והמבטא הבריטי המאנפף. מה לא לאהוב?

הכתיבה
לדעתי, היא לא הייתה ברמה המצופה ולא הצליחה למנוע ממני (למגינת לבי, למותר לציין) מלחמוק לדפיו של ספר אחר - לפעמים ממש תוך כדי שיחה "כמעט משולחת רסן בשנינותהּ". הסיפור הוא די מטופש, או בסיסי, אפילו אם הוא מנוסח במילים כה יפות, ששואבות אותנו לאולמות הנשפים ולחתונות הלבנות בכפר האנגלי הקטן והשלו, ואפילו אם הוא ממוקם בסביבה כה רומנטית, כאילו גחליליות מצפות לפרוץ בכל רגע מבין העצים עבי העלווה ולהתאסף במעגל אור שמימי בין זוגות האוהבים, כמאירות להם את דרכם בשביל החיים בערב החמים.
כנראה שאני צריכה לקרוא את התרגום. (וכנראה לא את זה, כי רבים טוענים כי הוא ארכאי).

העלילה
הסיפור ידוע (או לא, אם אינכם חפצים בקלקלנים): אישה צעירה (ורווקה ושנונה, ככל גיבורותיה של אוסטן, כפי שהשמועה מאמתת) שלא נתברכה באחיות וחיה רק עם אביה, נפרדת מהאומנת/חברה-טובה/אחות האהובה שלה לאור חתונתה של האחרונה. אֶמה חושבת שהיא שדכנית מקצועית הודות לעובדה שפעם אחת יצא לה לנחש נכון שאישה מסוימת (אומנתה) וגבר מסוים יינשאו.
בגובה שכרון ה'הצלחה' המסחררת שלה, היא מחליטה לשדך בין יתומה/בתו-הבלתי-חוקית-של-פלוני לבין שכן תמים שהופך כהרף עין וללא ידיעתו לבעל פוטנציאלי, זאת כמובן לא לפני שהיא לוקחת את הנערה האומללה והנאיבית תחת חסותה ומלמדת אותה איך לדבר ולהתנהג נכון. ואז היא בעצמה מנצלת את ההזדמנות לשדך עוד קצת - או כה היא תכננה לפני שהבינה שהחתונה הבאה כנראה תהיה שלה...
חמוד, נחמד, אבל לא כל כך נהדר כפי שגורסת השמועה.

הגיבורה השנונה
ג'יין אוסטן אמרה פעם כי כנראה היא היחידה שתאהב את אמה וודהאוס. מבחינתי, היא צודקת, כי אני לא חיבבתי אותה במיוחד. היא הייתה יומרנית, לטעמי, ויצאה מגדרה להשיג מטרה שטותית ונואלת.

לסיכומו של דבר, אמשיך לקרוא עוד ספר (שיהיה בתקווה טוב הרבה יותר) של ג'יין אוסטן.
I can't give up on her and let the bad taste 'Emma' has left be my association of 'Jane Auten'.

» ביקורות נוספות של נערה עם קעקוע דרקון
» ביקורות נוספות על אמה (מהדורה חדשה)