הכרתי את הספר מבן דוד שלי, שכמוני מטורף (בין היתר) גם על מדע בדיוני. אני לא בטוח למה ציפיתי. מן הסתם לספר.
אבל המשחק של אנדר הוא הרבה יותר מספר - הוא עורר בי ביטחון, גרם לי להזדהות עם אנדר כמו שלא הזדהיתי עם אף גיבור מאף סיפור לפני כן. הוא שינה את תפיסת העולם שלי. מה שמצחיק זה שלא שמתי לב לזה בזמן שקראתי. רק הרבה אחרי זה, שהתחלתי להעמיק בעלילה ובמסרים שטמונים בה התחלתי להבין את המשמעות האמתית של הסיפור. גם אני משחק (אני קצת יותר צעיר ממה שכתבתי) במשחקי הרג ומלחמה ונהנה מהם, אבל הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה הוא שהם יתבררו כאמתיים, שאני נהניתי מהרג אמיתי. אבל כשחושבים על זה, למה שאני לא אהנה מהרג? אם זה כל מה שאני עושה במשחק מה ימנע ממני לעשות את זה במציאות? אחרי שקראתי את הספר ותוך כדי המשכתי להתנגד לרעיון של פיטר, המשכתי לחשוב שאני, כאח גדול, לא דומה לו בכלל. אבל בסופו של דבר הבנתי עד כמה אני דומה לו, כמה אכזריות עצורה בתוכי, וזה זעזע אותי.

לסיכום - הספר השפיע עליי מאד. הוא גרם לי לראות את עצמי באור שונה וכך גם את החברה בה אני חי ואת החינוך שאני עובר.
ספר מצוין, ואני ממליץ לכל אחד, לא רק לאוהבי הז'אנר, לא רק לילדים - לקרוא אותו.

מבין ספרי הנוער העוסקים במוטיבים מיתולוגיים בתקופה המודרנית, ספריו של מייקל סקוט הם המועדפים עליי. הסיבה לכך היא שבמקום להתבסס על מיתולוגיה מסוג אחד הצליח סקוט לשלב בין אלמנטים של מיתולוגיות שונות לבין דמויות היסטוריות מפורסמות, בקו עלילה מורכב ומרתק בהרבה משאר הספרים מאותו הסוג (פרסי ג'קסון, ארטמיס פאול).

ממש בראש ספרי שרלוק הולמס, מותח ומסתורי, מלא בסכנות, פעולה וחשיבה הגיונית - אותם מאפיינים שיש לכל ספרי שרלוק הולמס, אך בספר זה הם מוצגים בצורה שמתעלה בקלות מעל לשאר הספרים.

בספר הזה מוכיח סר קונן דויל שהוא מסוגל לכתוב סוג אחר של ספרות מלבד ספרי הבלשות של שרלוק הולמס ולהימלט מדמותו של הבלש, ואף מצליח לעשות זאת בצורה מרתקת ומותחת, מלאת הרפתקאות סכנות ומסתורין, וניחנת במידה רבה של חוש הומור, המשתווה, אם לא עולה, על ספריו הקודמים. זה הוא ספר הרפתקאות הראשון מסוגו, והמהווה את הפתיחה לספרות העוסקת בדינוזאורים (ספויילר), וכנראה שמיקומו בה הוא מהטובים ביותר. הוא אחד מהספרים האהובים עליי.

הספר מדגיש את העקומות של החברה באותם הימים שבהם הוא יצא לאור, ומנבא לאן הן יובילו את המין האנושי בעתידו. בנוסף הוא גם עוסק בתאוריות ומונחים פחות ידועים בפיזיקה, ומסביר כיצד הם מובילים לנסיעה בזמן. כמו כל ספריו של וולס הוא מיסתורי מותח ומרתק מאוד, ומבחנתי ממוקם במקום השלישי מבין שבעת ספריו הידועים של הסופר הבריטי.