ביקורת ספרותית על אאוטסיידרים ומורדים - על העומדים מחוץ ומנגד מאת גבריאל רעם
ספר לא משהו

---

ביקורת על הספר "אאוטסיידרים ומורדים: על העומדים מחוץ ומנגד" מאת גבריאל רעם, הוצאת ידיעות ספרים, 2006, 493 ע'.

ישנו משהו תמים מאוד על גבול הסכנה בספר הזה ואינני מתכוון לסכנה לממסד כלשהו אלא דווקא לאאוטסיידרים ולחריגים התמימים שיושבים על הגדר ומתלבטים לגבי לאן מועדות פניהם.
ומדוע זאת? משום שכול הספר הזה אשר מתנהל כמו הרצאה עיונית-אקדמית פופולארית ניתנת האשליה המסוכנת כאילו מרידה בממסד או בחברה או ברוב קונפורמי/נורמטיבי או בכלל מרידה במוסכמות וערכים המקודשים לכלל החברה היא כאילו מעשה מגניב ונטול מחיר או סיכונים כבדים ביותר למעיז למרוד – המרידה פה מצטיירת כאיזה מעשה קונדסי שתמיד מצליח – כאילו שהאנושות מאז ומתמיד בהתחלה אומנם מענישה את המורדים בה אך אל דאגה תוך פרק זמן לא ארוך מתברר לכולם שאלה שמרדו רק הצליחו לראות ראשונים את פני הדברים נכונה ולמעשה הצדק איתם ואז משתנים כהרף עין פני המציאות ומיד האנושות מעלה את המורדים והסוררים לשעבר על נס ומשבחת אותם על תרומתם לעולם טוב יותר – ואין קשקוש יותר מסוכן מזה מאותן אגדות סינדרלה וליכלוכית – בעוד שהאמת היא קצת שונה ובעצם שונה בהרבה...

99.99 אחוז מה"מורדים והמורדות" האמיתיים לאורך ההיסטוריה גמרו כך או אחרת את חייהם מאחורי סורג ובריח בתוך תא צר ומצחין באיזה בית כלא או גולאג או מחנה עבודה או במוסד לחולי רוח או גרוע יותר הוצאו להורג (בצליבה או סקילה או העלאה למוקד באש או בתלייה או על ידי כיתת יורים או בעריפת ראשם בגרזן או בגיליוטינה או בכיסא החשמלי וכוליי) לפעמים בכיכר העיר למען "יראו ויראו" ולפעמים בהיחבא ואף אחד עד היום לא יודע מי הם היו וגם לא זוכר אותם או את שמם אם בכלל...

לדעתי מרידה אמיתית איננה שעשוע אינטלקטואלי או משחק תחביב לשעות הפנאי וגם לא סמל סטטוס חברתי ומגניב – מרידה אמיתית איננה פריבילגיה ואיננה נעשית כמעט אף פעם מתוך בחירה חופשית – אלא היא נעשית מתוך כורח ומתוך חוסר ברירה כשגבינו כבר אל הקיר וכשכבר הגיעו מים עד נפש וכבר אי אפשר לסבול יותר להמשיך ולציית לקונפורמיות או לממסד ואפילו לא ניתן יותר לברוח ולקבור את הראש בחול כמו בת יענה ובעיקר כשאי אפשר להמשיך לשקר לעצמנו שהחרא שמאכילים אותנו הוא שוקולד – וזה תלוי לחלוטין באדם עצמו ובמבנה אישיותו ומתי אם בכלל הוא מתעורר למול מה שעמוק בפנים ניתפס בעיניו כעוול או כשקר...

ספרו של גבריאל רעם בעיני הוא אנכרוניסטי ומיותר – מיותר מפני שמורדים אמיתיים מעולם לא נזקקו לספר שיסביר להם מדוע ובשביל מה למרוד אלא הם פעלו מתוך כורח פנימי והלכו עד הסוף עם ה"אני מאמין" שלהם ושילמו בלב שלם את המחיר במלואו יהיה אשר יהיה ואת זה או שיש לך או שאין לך ואם אין לך את זה אז לא יעזרו כול הספרים שבעולם...

בנוסף הספר אנכרוניסטי – מדוע? מפני שפניו הם אל העבר ולא אל העתיד והעתיד אשר אנו צועדים אליו עם ההשתכללות הטכנולוגית הוא עתיד בו הכול מתועד ואשר בו "הפנקס פתוח והיד רושמת" ו"עינו של האח הגדול פקוחה תמיד" אני חוזר שוב למי שלא הבין – הכול מתועד כול מעשינו ברשת ועל המחשב ובצעצועים הדיגיטליים הנוצצים שלנו – זה המחיר של חיים אונליין – הפרטיות מתה מזמן בין אם נרצה או לא – ובמציאות כזו שבה הכול מתועד והחברה מפוקחת ומבוקרת תדיר כבר אי אפשר באמת למרוד במשהו מבלי לשלם מחיר כבד על שהעזת "להתעסק עם הממסד" או עם התקינות הפוליטית הנורמטיבית השלטת או אם חיללת את כבודם של ערכים המקודשים לציבור גדול ורב – מספיק לפעמים במעידה חד פעמית או בטעות בשיקול הדעת ואתה "אוכל אותה" ובגדול אפילו שלא באמת רצית ולא באמת התכוונת למרוד וכבר היו מקרים כאלה שאף הסתיימו בטרגדיה. בעולם בו הכול מתועד צריך לחשוב פעמיים לפני שכותבים ומפרסמים "שטויות" או משחקים אותה "דיסידנטים" ברשת כי בעולמנו הוירטואלי והממשי "חיים ומוות בידי הלשון" וחירויות אזרחיות כמו "חופש הביטוי" בעולמנו הן עניין גיאוגרפי ובכול מקרה גם הן גמישות ויחסיות – אני גם ממליץ בחום לקרוא את הספר "1984" כדי שתבינו כבר לבד לאן הדברים עלולים להגיע במצבים קיצוניים...

» ביקורות נוספות של קסיוס
» ביקורות נוספות על אאוטסיידרים ומורדים - על העומדים מחוץ ומנגד