ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 22 במאי, 2013
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
הבת הצעירה שלי טל לומדת בכיתה ב'. באחד הימים השבוע היא חזרה מבית הספר עם דף בגודל A4 שכתוב עליו "עץ המשפחה". המשימה שהוטלה עליה היתה לשבץ בדף הזה את תמונות בני המשפחה. כמה טוב שאנחנו חיים בשנות האלפיים, שכל התמונות ממוחשבות, שאפשר להקטין אותן כרצוננו, ולהדפיס ברגע. הלכנו למחשב. עם המלבן של "אני ואחיי" הסתדרנו יפה. טוב שהיתה בת מצווה, וצילמנו אותם יחד. גם עם המלבנים "הוריי", "סבים וסבתות" (אחד נפטר) ו"סבא רבה/סבתא רבתה" (נותרה אחת בלבד בחיים). הבעיה התעוררה כשניסינו למלא את המלבן שנקרא "דודים ודודות". מצד אבא יש לטל שלושה דודים. בן הזוג של הדודה הוא גם דוד, נכון? אז זה שישה. ומה עם בן הזוג לשעבר? הוא דוד? דוד לשעבר? הרבה דילמות, אבל הסתדרנו. ואז עוברים לצד של אמא. מהצד של אמא יש לטל עשרה דודים. ועוד שישה מנישואים. ועוד אחד שהוא "לעתיד". התמונות הלכו ונעשו קטנות יותר ויותר. בשלב הזה הפרוייקט ננטש, כי רק המחשבה על צירוף תמונות בני הדודים (34 במספר) עשתה לי חום. והלכתי לקרוא את הספר שלי.
כנראה שטל היא לא היחידה שנתקלת בבעיות בהכנסת המשפחה שלה אל תבנית מוכנה מראש. בספר "עץ משפחה" רבקה מונרו נתקלת בקשיים גדולים והרבה. בתחילה נראה שהעץ שלה סופר סטנדרטי: בעל, אחות, הורים, דודים, בת דודה, סבים וסבתות. חיים רגילים של משפחה רגילה. אבל עם התקדמות הספר וחשיפת פרטים היסטוריים על דורות המשפחה הולך העץ הפשוט והקלאסי ומסתבך לו. קדוולדר מקדישה את הספר לבני משפחתה וכותבת "על שאתם לא משפחת מונרו", וזה ממש נכון. תסבוכים וסודות, סודות ותסביכים. לא משהו שאפשר לגדול ממנו בצורה נורמלית.
או שמא אפשר גם אפשר? מי קבע מה זה נורמלי? מי יודע מה משפיע? למה אי אפשר להתנתק מהמורשת שלנו ולהצליח להתרוממם ממנה? העלילה לא נשארת במישור הטלנובלה הצהבהבה, אלא עוברת למישורים כלליים יותר ולשאלות נרחבות, כולל שאלות תורשה וסביבה, דטרמיניזם ובחירה חופשית. מעבר לכך הדיון הפילוסופי לא שוכח את העלילה, אלא תפור לתוכה. מונחים ודיונים ביולוגיים מובאים, כי בעלה של הגיבורה הוא ביולוג, ובכך הוא עוסק. דיונים סוציולוגיים מובאים, כי זה תחום המחקר של הגיבורה. דעות פופולריות רווחות מוצאות את דרכן העלילתית דרך האחות שכותבת טור חברתי בעיתון, וכך הלאה. הגישה היא הומוריסטית וכמעט פרודית, עד לפרטים הקטנים. כך נולד בספר ילד, ולתגובת השם שאימו בחרה לו אומרת אחת השכנות "אבל עם שם כזה, הוא יהיה חייב להיות הומוסקסואל". וזה מצחיק נורא. אלא שהילד בבגרותו אכן הומוסקסואל.
גם החתונה המלכותית של צ'רלס ודיאנה מגוייסת לעניין. אה, זה ספר בריטי. שכחתי להגיד. נוסטלגיה בריטית של ילדות בשנות השביעים מרוחה לכל אורך הספר. אלא שהיא בריטית, ולכן ברובה עברה לי מעל הראש, לשמחתי הרבה. אחד האירועים המרכזיים בספר הוא מסיבה שנערכה בבית הגיבורה, לרגל החתונה הזאת, שהיתה מאוד מפוארת עם הבטחה מהאגדות לזוגיות משותפת באושר ובעושר עד עצם היום הזה. הבטחה שכפי הידוע לכל קורא בן המאה העשרים ואחת, לא התקיימה.
כבר כתבתי כי קראתי את הספר במקביל עם ספר ישראלי שנקרא "החתול של שרדינגר", ומצאתי קווי דימיון רבים בין העלילות. עוד התחבר לי הספר הזה עם הספר "העולם שמתחת" (סו מילר). אבל כתיבה על הדימיון בין הספרים תצריך חשיפה של פרטי עלילה רבים וכנראה תצטרך להעשות במקום אחר, ולא באתר הזה. עם או בלי השוואות, הספר מעניין ומעורר מחשבה, ומומלץ לקריאה.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
בהחלט.
סתם יצא במקרה שקראתי אותם במקביל. על זה לא ממליצה לוותר כל כך בקלות.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
על פניו הספר הזה נשמע הרבה יותר מוצלח משרדינגר...
|
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
