ביקורת ספרותית על יהודים אחרונים בקראלה מאת עדנה פרננדס

---

ביקורת ספרותית – יותם יעקבסון
ספרה של עדנה פרננדס שופך אור על ההיסטוריה העלומה של יהודי קוצ'ין ועל חייהם של בני הקהילה האחרונים שנותרו לחיות שם. הספר כתוב בשפה קולחת ובלשון ציורית. לאורכו שזורות אפיזודות היסטוריות מרתקות על תולדותיה של הקהילה מאז ראשיתה המשוערת. בין השאר מוצגת תמונה כאובה ומורכבת של קהילה קרועה ומסוכסכת המחולקת ל'גורה', 'היהודים הלבנים', בהירי העור, שתפשו עצמם כנעלים ושל ה'קאלה', 'היהודים השחורים', כהי העור שנדחו והושפלו על ידי אחיהם. קולם של היהודים האחרונים מבין שתי הקהילות שנותרו בקראלה מובא דרך קטעי שיחות שהמחברת ערכה עמם. בנוסף מתוארים בספר מפגשים עם כמה מיוצאי הקהילה שהתיישבו בארץ; במושב שחר ובירושלים. חלקם מצאו חיים חדשים תוך שמירה על מורשתם ואחרים נשארו תלושים, כמהים להודו ומתכננים את השיבה אליה. בכל המובנים הללו הספר נפלא. בראשיתו של הספר שבים ומוצגים החיים העכשוויים בקוצ'ין כפרפורי הגסיסה של הקהילה. הרעיון מוצג ומודגש פעמים כה רבות עד שנדמה שהדבר הוא תולדה של בעיית עריכה. הרצון להדגיש את הרעיון רק מעמעם אותו ומעייף מעט. הקביעה כי יהודים הגיעו להודו כבר בימיו של המלך שלמה נותרת דוגמטית, לא מבוססת וחסרה. היה מקום להרחיב עוד בנושא מרתק זה. בסוף הספר עורכת הכותבת הקבלה הפוכה בין החיים ההארמוניים שידעו יהודי קראלה עם שכניהם, גם המוסלמים שבהם, לעומת העימות הקשה והאלים בין יהודים למוסלמים בישראל וסביבתה. בהקבלה יש משהו מאולץ, אפילו מקומם באופן הצגתו והתחושה הכללית שנותרת (ומתחזקת עוד נוכח תיאור מפורט ולא קשור במיוחד של ירושלים ונופיה האורבניים והאנושיים) היא שהיה כאו נסיון לסגור מעגל היכן שאין כל סיבה של ממש לסגור אותו.

» ביקורות נוספות של יותם יעקבסון
» ביקורות נוספות על יהודים אחרונים בקראלה