ספר מעניין המשקף את השחיתויות והמהלכים הפוליטיים שעומדים מאחורי אמצעי התקשורת. אקטואלי מאוד לכל מצב וזמן. במיוחד עכשיו ערב סגירת רשות השידור והפיכתה לתאגיד.
הספר יכול להיות אמתי לחלוטין למרות שהוא דמיוני, האירועים בו יכולים להתהוות בהחלט במציאות, לצערנו.
הבעיה היא שהספר ארוך מאוד ורווי בהרבה דרמות קיצוניות (לא אפרט כאן) מה שהופך את הסיפור לפחות אמין ומופרח.

רעידת אדמה לעיתונות החופשית והדמוקרטית.

כבר אירעו מקרים בעבר (גם בארץ) בהם ניסו להשתלט על תוכניות אקטואליה המשודרות בטלויזיה, אם בכדי להעביר איזו מחאה או מכל סיבה אחרת. מה שהצופים רואים בשידור החי הוא רק קצה קצהו של הדראמה, אנחנו יכולים להמשיך ולתאר במוחנו אבל דן שילון כמי שמתעסק כבר לא מעט שנים באקטואליה והוא כידוע נמנה על בכירי העיתונאים מביע דרך ספרו זה את חששו של כל אחד שמתעסק באקטואליה.

ספר המייצג באמונה את העיתונות של היום, כתיבה רדודה,דמויות פלקטיות, יחסי הון שילטון ואמצעי תקשורת.
ולבסוף חד צדדיות מרשימה.
הסיפור פשוט: זוג עיתונאים שדרני תחנה הנתמכת על ידי טייון מקושר,מחליט לגלות את הידוע לו על שחיתות בצמרת והשאר אפשר לקרוא בהמשך העלילה.
הנושא נכון, אפילו יסודותיו נראים אמיתיים.
הבעיה היא בכתיבה רדודה,משורטטת בקווים גסים, ממש כאילו נכתבת לעיתון שלמחרת הוא בפח המיחזור ואיש לא זוכר את תוכנו.
כמו שנהוג בעיתון נורמלי , לכל מערכת יש אג'נדה ( יש כאלה שקוראים לזה קו או צד פוליטי), לכן משחירים צד שני ומעקמים עד לאבסורד את העלילה.
במחלות אלו לוקה ספר זה.
הדמויות הפוליטיות המושחתות נמצאות מצד אחד של המפה הפוליטית. כדי שלא תחשבו שהן סתמיות, זהו שר אוצר אשר אישתו מכתיבה את הכל כולל מינויים פוליטיים וצבאיים. נהנתן על חשבון טייקונים ( אופס ..אני קורא זאת אחרי מסיבת יום הולדת לנשיאנו האהוב, וזה לא מתאים לקו המערכת).
בקיצור, כנראה כי אסור לאדם החפץ לכתוב כסופר (בצורה מעודנת, דמויות תלת ממדיות,עלילה שלא צריכה אקשן בכל עמוד שני), להתקרב ולכתוב במדיה העיתונאית, הן המשודרת וקל וחומר בזו הכתובה.
חבל כי ניתן היה ללמוד מכמה ספרים ואפילו סרטים שלהם מצויינים שיצאו בנושא , לא בארץ אלא בארה"ב.
אפשר לעשות דברים אחרת.