כמו בכל רומן-מתח קל מאוד להיכנס לספר הנוכחי בראשית הקריאה בו.
גיבור הסיפור הינו יואב בנם של מאירה ומנחם סלע. בזמן שמאירה )אימו של יואב( התייסרה בצירי
הלידה בבית החולים, מנחם סלע )האב( פסע לעבר רינה כדי להיפטר "מהסנדל".
מי זו רינה? אשת שעשועיו של מנחם שאותה תיחזק בכספים למען פורקנו ותאוותו המינית.
למנחם הייתה תורה לגבי נשים והיא חולקה לשניים: נשות "הסנדל" הן נשות השעשוע שקל להיפטר
מהן לעומת זאת, נשות "הנעלים" שנקשרות בשרוכים ושנדרש מאמץ להתירם.
עמוד 6: "עוד בעודו נער נהג מנחם לסווג את הנשים שהכיר כמנעלים. אם הייתה זו אישה עוברת
ושבה, שנועדה לשעשועים, היה מנחם "מסנדל" אותה, כלומר היה מעריך אותה כסנדל, שנוח
להכניס אליו את הרגל וקל להשילו".
אישה רצינית, שנועדה לנישואין, הרי היא כנעל, הנקשרת בשרוכים, שלעיתים נדרש מאמץ
להתירם: ואם היא נגעלת לתקופה ממושכת, אות ברור הוא שדרכה לעצב את הליכותיו של הנועל.
בעבור מנחם זו כל תורת האישה על רגל מסונדלת ועל רגל נעולה, ובהתאם לכך כדאי לו וגם רצוי
להתייחס אליהן."
כעבור שנתיים התווסף ליואב ומשפחת סלע אח בשם יואל. שני האחים- יואב ויואל אהבו את סבתם
וסבם )הוריה של מאירה-האם(, שרה ור' איצה. כילדים בילו, התפנקו ונהנו מאהבתם. דמותם של שני
אלה נשארה חקוקה בליבם.
אב המשפחה, מנחם הצטייר כאיש משפחה וכבעל בית מיושב. על מצחו של מנחם היה תג: "ביתי זו
אישתי". )עמוד 01 (. מאידך לא כך היו פני הדברים, מנחם היה איש חומרני, כל מעשה היה מתוכנן
ונועד במחשבה תחילה לשרת את האינטרסים החומריים שלו עצמו.
יואב גדל עם כפית של זהב בפיו. לאם "סוציאליסטית" שעם הזמן הוחלף לאהבת הכסף ועזר כנגד בעלה-
מנחם.
יואב נישא לליאת שלא לשמחת הוריה. לאחר 5 שעות של נישואין הם כבר לא היו יחדיו. הוא )יואב( היה
אינדיבידואליסט, עסוק בעשיית ממון ועל כרטיס הביקור שלו נכתב התואר "עורך דין", למרות שלא עסק
בעריכת דין אלא טיפל בנכסים. כידוע איפה שיש כסף "לא כשר" בלא מעט מקרים יש גם עולם תחתון,
נשים שמוכרות את גופן, סמים, חומרים אסורים, רצח, תאוות בשרים ועוד.
הסופר מעביר את הקורא מהשפה העליונה, היפה והאיכותית לשפת הרחוב. אישית אהבתי מאוד את
הסיפור ואת הקטעים ששוזרו בו פסוקים ממשלי, פתגמים, ארמית, משחקי מילים, גמרא ועוד. לדוגמא:
עמוד 31 "על דאבדין ולא משתכחין" ומרגליות נוספות... עמוד 031 : "משלי, פרק י"ז א': טוב פת
חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב". אהבתי את השיזור החלק של המשפטים מהמקורות.
ככל שמתקדמים עם קריאת הסיפור בולטת ההקבלה והשוואה בין הדורות: הסבתא והסבא-שרה ור'
איצה, האם והאב –מאירה ומנחם סלע והדור השלישי יואב, יואל....
באופן כתיבה הספר הרגשתי את הצעקה של הסופר לקורא... את "הירידה במדרון" ולמה הכוונה?
הסופר מציף את הנושאים הכואבים של החברה הישראלית כגון: רצח נשים, הקלות בענישה
לרוצחי ילדים, אנשים חפים מפשע, אנשי חוק, בעיות פוליטיות –מדיניות, ההתנחלויות,
ההתנתקות, השלום, שני עמים וכו.
לאוהבי ספרות המתח יש בספר מעט פיתולים והפתעות. בניגוד לספרים אחרים שבדרך כלל אני
מתחברת לאחת הדמויות בספר, בסיפור הנוכחי זה לא קרה. מאידך אני יכולה ל"התגאות בעצמי"
330 טפסן-מטפס לשמים , שלמדתי ביטויים חדשים מהעולם של בירא עמיקתא. כגון: עמודים 331
)מת(, סושי-רצח בתאונה שאינה מחשידה, להציל את גופו מטיח-הטמנת הקורבן בעודו חי בחול או
בבטון ועוד.
המשפט הטוב ביותר שהולך לי עם הספר הזה הוא: אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה –הוזכר
ב"ירמיהו" ו"יחזקאל".
שאלה למחשבה: מה עושים אותם בנים? האם הם מוכנים לעלות במדרון? האם תמומש התקווה שכל
אחד יהיה אחראי לעוונותיו שלו ולא יישא על כתפיו את עוונותיהם של אבותיו?
עם סיום הקריאה אחזתי את הספר בידיי עוד מספר דקות אולי אקט שלי בלתי רצוני לאות הזדהות עם
הסופר, מחשבותיו ובמה שכואב.... בהחלט ספר שמגרד אצלי לא מעט מחשבות, הרהורים וציור על
החברה בה אנו חיים היום. אהבתי את אופן עריכת "הפרשי האיכות בשפה" שהדגיש את ההבדלים
כהקבלה להפרשים והשוני בין הדורות והמעמדות בחברה העליונה, מעמד הביניים והחסרים.
הסיפור קולח, זורם ועכשווי עם לא מעט דמויות ססגוניות שמגרדות את הקרום-גלד שעוטף את החבורה
ולמה שאנחנו בחברה הישראלית ובחוגי הסלון יודעים, ברם מה אנחנו עושים בשביל זה?
בסקירות אני לא אוהבת לגעת בפוליטיקה אם כי , יש בסיפור הזה רמז חד כתער למה שקרה בימים
האחרונים בפוליטיקה הישראלית ותוצאות הבחירות. עוד נקודה למחשבה בשביל כולנו.
מתוך "ויקפדיה" : הביטוי "אֶשְׁכלֹּ הַכפֶֹּר דּוֹדִי לִי, בְׁכַרְׁמֵי עֵין גֶדִי" מוזכר בשיר השירים א', י"ד
ומתייחס לפירות הצמח שהופעתם על השיח נראית כמו אשכול ...
לא לחינם בחר הסופר בשם הנוכחי לספר הזה, לכל מי שתינתן ההזדמנות לקרוא את הסיפור יבין...
אהבתי את הכריכה והצבעים שנבחרו לה. אלה בהחלט צבעים חזקים ובולטים בשילוב אשכול פרחים
שקורצים. עם כריכה כזו קשה מאוד להתעלם מהיצירה הזו לכשתימצא במצבור ו/או בערמת ספרים.
ממליצה בחום.
לי יניני

כמו בכל רומן-מתח קל מאוד להיכנס לספר הנוכחי בראשית הקריאה בו.
גיבור הסיפור הינו יואב בנם של מאירה ומנחם סלע. בזמן שמאירה )אימו של יואב( התייסרה בצירי
הלידה בבית החולים, מנחם סלע )האב( פסע לעבר רינה כדי להיפטר "מהסנדל".
מי זו רינה? אשת שעשועיו של מנחם שאותה תיחזק בכספים למען פורקנו ותאוותו המינית.
למנחם הייתה תורה לגבי נשים והיא חולקה לשניים: נשות "הסנדל" הן נשות השעשוע שקל להיפטר
מהן לעומת זאת, נשות "הנעלים" שנקשרות בשרוכים ושנדרש מאמץ להתירם.
עמוד 6: "עוד בעודו נער נהג מנחם לסווג את הנשים שהכיר כמנעלים. אם הייתה זו אישה עוברת
ושבה, שנועדה לשעשועים, היה מנחם "מסנדל" אותה, כלומר היה מעריך אותה כסנדל, שנוח
להכניס אליו את הרגל וקל להשילו".
אישה רצינית, שנועדה לנישואין, הרי היא כנעל, הנקשרת בשרוכים, שלעיתים נדרש מאמץ
להתירם: ואם היא נגעלת לתקופה ממושכת, אות ברור הוא שדרכה לעצב את הליכותיו של הנועל.
בעבור מנחם זו כל תורת האישה על רגל מסונדלת ועל רגל נעולה, ובהתאם לכך כדאי לו וגם רצוי
להתייחס אליהן."
כעבור שנתיים התווסף ליואב ומשפחת סלע אח בשם יואל. שני האחים- יואב ויואל אהבו את סבתם
וסבם )הוריה של מאירה-האם(, שרה ור' איצה. כילדים בילו, התפנקו ונהנו מאהבתם. דמותם של שני
אלה נשארה חקוקה בליבם.
אב המשפחה, מנחם הצטייר כאיש משפחה וכבעל בית מיושב. על מצחו של מנחם היה תג: "ביתי זו
אישתי". )עמוד 01 (. מאידך לא כך היו פני הדברים, מנחם היה איש חומרני, כל מעשה היה מתוכנן
ונועד במחשבה תחילה לשרת את האינטרסים החומריים שלו עצמו.
יואב גדל עם כפית של זהב בפיו. לאם "סוציאליסטית" שעם הזמן הוחלף לאהבת הכסף ועזר כנגד בעלה-
מנחם.
יואב נישא לליאת שלא לשמחת הוריה. לאחר 5 שעות של נישואין הם כבר לא היו יחדיו. הוא )יואב( היה
אינדיבידואליסט, עסוק בעשיית ממון ועל כרטיס הביקור שלו נכתב התואר "עורך דין", למרות שלא עסק
בעריכת דין אלא טיפל בנכסים. כידוע איפה שיש כסף "לא כשר" בלא מעט מקרים יש גם עולם תחתון,
נשים שמוכרות את גופן, סמים, חומרים אסורים, רצח, תאוות בשרים ועוד.
הסופר מעביר את הקורא מהשפה העליונה, היפה והאיכותית לשפת הרחוב. אישית אהבתי מאוד את
הסיפור ואת הקטעים ששוזרו בו פסוקים ממשלי, פתגמים, ארמית, משחקי מילים, גמרא ועוד. לדוגמא:
עמוד 31 "על דאבדין ולא משתכחין" ומרגליות נוספות... עמוד 031 : "משלי, פרק י"ז א': טוב פת
חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב". אהבתי את השיזור החלק של המשפטים מהמקורות.
ככל שמתקדמים עם קריאת הסיפור בולטת ההקבלה והשוואה בין הדורות: הסבתא והסבא-שרה ור'
איצה, האם והאב –מאירה ומנחם סלע והדור השלישי יואב, יואל....
באופן כתיבה הספר הרגשתי את הצעקה של הסופר לקורא... את "הירידה במדרון" ולמה הכוונה?
הסופר מציף את הנושאים הכואבים של החברה הישראלית כגון: רצח נשים, הקלות בענישה
לרוצחי ילדים, אנשים חפים מפשע, אנשי חוק, בעיות פוליטיות –מדיניות, ההתנחלויות,
ההתנתקות, השלום, שני עמים וכו.
לאוהבי ספרות המתח יש בספר מעט פיתולים והפתעות. בניגוד לספרים אחרים שבדרך כלל אני
מתחברת לאחת הדמויות בספר, בסיפור הנוכחי זה לא קרה. מאידך אני יכולה ל"התגאות בעצמי"
330 טפסן-מטפס לשמים , שלמדתי ביטויים חדשים מהעולם של בירא עמיקתא. כגון: עמודים 331
)מת(, סושי-רצח בתאונה שאינה מחשידה, להציל את גופו מטיח-הטמנת הקורבן בעודו חי בחול או
בבטון ועוד.
המשפט הטוב ביותר שהולך לי עם הספר הזה הוא: אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה –הוזכר
ב"ירמיהו" ו"יחזקאל".
שאלה למחשבה: מה עושים אותם בנים? האם הם מוכנים לעלות במדרון? האם תמומש התקווה שכל
אחד יהיה אחראי לעוונותיו שלו ולא יישא על כתפיו את עוונותיהם של אבותיו?
עם סיום הקריאה אחזתי את הספר בידיי עוד מספר דקות אולי אקט שלי בלתי רצוני לאות הזדהות עם
הסופר, מחשבותיו ובמה שכואב.... בהחלט ספר שמגרד אצלי לא מעט מחשבות, הרהורים וציור על
החברה בה אנו חיים היום. אהבתי את אופן עריכת "הפרשי האיכות בשפה" שהדגיש את ההבדלים
כהקבלה להפרשים והשוני בין הדורות והמעמדות בחברה העליונה, מעמד הביניים והחסרים.
הסיפור קולח, זורם ועכשווי עם לא מעט דמויות ססגוניות שמגרדות את הקרום-גלד שעוטף את החבורה
ולמה שאנחנו בחברה הישראלית ובחוגי הסלון יודעים, ברם מה אנחנו עושים בשביל זה?
בסקירות אני לא אוהבת לגעת בפוליטיקה אם כי , יש בסיפור הזה רמז חד כתער למה שקרה בימים
האחרונים בפוליטיקה הישראלית ותוצאות הבחירות. עוד נקודה למחשבה בשביל כולנו.
מתוך "ויקפדיה" : הביטוי "אֶשְׁכלֹּ הַכפֶֹּר דּוֹדִי לִי, בְׁכַרְׁמֵי עֵין גֶדִי" מוזכר בשיר השירים א', י"ד
ומתייחס לפירות הצמח שהופעתם על השיח נראית כמו אשכול ...
לא לחינם בחר הסופר בשם הנוכחי לספר הזה, לכל מי שתינתן ההזדמנות לקרוא את הסיפור יבין...
אהבתי את הכריכה והצבעים שנבחרו לה. אלה בהחלט צבעים חזקים ובולטים בשילוב אשכול פרחים
שקורצים. עם כריכה כזו קשה מאוד להתעלם מהיצירה הזו לכשתימצא במצבור ו/או בערמת ספרים.
ממליצה בחום.
לי יניני