ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 4 בפברואר, 2013
ע"י לי יניני
ע"י לי יניני
לא קרה כלום... קרה וקורה...
האירוע המתואר בספר הינו ריאליסטיות של החברה הישראלית. זהו ספר על אובדן, אשמה, נקמה, אבהות, אימהות ומשפחיות בכלל.
על הכריכה נכתב שהספר הוא ספר מותח.... מותח לא כל כך אבל בהחלט ספר סוחף וזורם.
רפי גבעון סוכן ביטוח, נשוי לדורית וחיי בשלווה עם שני ילדיו כפיר ומיה.
כהרגלו הוא גולש באינט. בפורום הפו"פ, אשתו וביתו ישנות וכפיר – בנו מבלה עם חברים.
תוך כדי שיטוט בפורום ובהמתנה לצלצול הטלפון מאחת המתכתבות בפורום הפו"פ, מצלצל הטלפון ועל הקו נשמע ד"ר שניר מבית חולים וולפסון שמבקש מרפי גבעון להגיע בדחיפות לטיפול נמרץ בבית החולים.
עמוד 12:
"הוא בסדר?" הוא שואל שנייה לפני שהרופא מנתק, אבל בתשובה הוא זוכה רק לשתיקה סמיכה.
"ד"ר שניר?"
"אני פה, מר גבעון, תגיע".
"אבל איפה בוולפסון?"
"טיפול נמרץ".
בזמן הקצר שכפיר אושפז במחלקה לטיפול נמרץ ומחובר למיני צינורות ללא הכרה, רפי מגלה שהוא כלל לא הכיר בנו. לדוגמא: כפיר עישן, כתב שירים, עשה קעקוע בידיעת אשתו, היתה לו חברה ועוד.
לאורך הספר נכתבים זיכרונות של רפי על אופן גידול בנו ומאידך , איך עכשיו הוא מחנך את מיה לאור הטרגדיה? נשאלת השאלה האם החינוך של "ילד טוב ירושלים" שכפיר חונך, גרם לכך שכפיר לא היה מוכן "לוותר" ולכן קרתה אותה תאונה. האם מדובר בתאונה או במעשה קונדס של נערים?
(כפיר נדרס לאחר שסירב לוותר על הטלפון הסלולרי שלו לטובת שלושה נערים שעצרו לידו בתחנה בה נכח. כפיר עובר מספר ניתוחים, מועבר לבית חולים לוינשטיין אך לא מתעורר ונפטר).
למרות ש"בחגיגה" הזו השתתפו שלושת נערים רק הנהג - יניב, יעמוד למשפט. שני האחרים מעידים כי הכול היה בצחוק.
בעקבות פטירתו של כפיר, רפי ודורית מתרחקים עוד יותר זה מזו ורפי יוצא למסע היכרות עם בנו שלא הכיר. הוא פוגש את הנערה שכפיר אהב, מסתובב במקומות שבהם בילה בנו ומגלה שכפיר השתתף בחוג לדרמה ונחשב לאחד התלמידים המצטיינים. דרך המקרה הטראגי רפי לומד להכיר בחולשותיו, בוחן את יחסיו עם אשתו ומנסה להתקרב לביתו-מיה. (לעיתים בהגזמה יתרה).
זהו רומן ריאלסטי על המציאות, כתוב בשפה פשוטה והייתי מוסיפה וכותבת אפילו חסכנית. אין בסיפור הזה מטאפורות או דימויים. המשפטים כתובים בפשטות, בהירים ולפעמים אפילו פרובוקטיביים.
הטרגדיה מאלצת את רפי להישיר מבט ולראות את "השום דבר" את "הכלום" ו"הריקנות בחיו"... ואולי של החברה בכלל???
אווירת הכלום והבינוניות של "יהיה בסדר" ו"לא קרה כלום" נבנית בהדרגה לאורך כל הספר.
לסיכום: הספר מעניין, תפס אותי לכמה שעות ואני ממליצה עליו.
לי יניני
0 הקוראים שאהבו את הביקורת