הביקורת נכתבה ביום ראשון, 3 בפברואר, 2008
ע"י dyona
ע"י dyona
כאשר קבלתי לידי את ספרה של סוזן אדם, \"אימא של ג\'ניס\", נשביתי מיד בקסמה של תמונת הכריכה. נראת בה אם צעירה דוחפת עגלת ישיבה שבה יושבת ילדה חמודה לבושה מעיל חורפי רכוס עד צוואר וכובע צמר לבן לראשה. האם והבת מחייכות בשמחה על רקע נוף אירופאי מושלג ועץ גדול בעל פריחה סגולה.
תהיתי אם הילדה שבתמונה היא ג\'ניס, או שמא ג\'ניס הוא שמה של מתנדבת אנגליה, או תיירת אמריקאית, או אולי עולה חדשה מאוסטרליה? את התשובה לשאלותיי קבלתי רק לאחר שקראתי בערך מחצית מן הספר. אומר רק זאת: התשובה הפתיעה אותי!
במרכזו של הספר שתי דמויות: הראשונה היא רחל, אישה צעירה, נכה הבאה מרקע קשה ביותר ומחליטה לשקם את חייה על ידי אימוץ תינוק בחו\"ל. השניה היא אניקו, ניצולת שואה מהונגריה, שעלתה ארצה והקימה בית ומשפחה בשכונה שבה חיה רחל. אניקו היא דמות מרכזית בשכונה קשת היום. זוהי אישה אצילית ומלאת חכמת חיים הנוטעת ברחל את הרצון והאומץ לקחת את גורלה בידיה ולנסות לעצב את חייה מחדש.
סביב שתי דמויות אלו נעות דמויות משנה: בעלה וילדיה של אניקו, אמה וסבתה של רחל, טיפוסים שונים ומשונים בשכונה, רופא המשפחה במרפאה השכונתית והמספר. כל אלה מוסיפים עניין וצבע למסכת החיים של השתיים המסופרת כאן בצורה קולחת ואמינה.
במהלך הקריאה חשתי, לא אחת, שאני חוזרת לתמונות ילדותי שהייתה גם היא בשנות החמישים, למושגים, לסלנג ולמראות של אז. גם הקטעים שבהם מתוארת שהותה של רחל בארצות הברית משקפים אמריקה אחרת, לא זו שבסרטים ובמחזות הזמר, אלא אמריקה קרה ומנוכרת.
טוקבקים
+ הוסף תגובה
מנדי
(לפני 16 שנים ו-4 חודשים)
כתיבתך יפה
ומתמצתת את הספר לרמה שליבי י אם לקרוא אותו אם לאו.
שאפו, כיתבי עוד. |
0 הקוראים שאהבו את הביקורת