ביקורת ספרותית על אוליבר טוויסט [נוער] מאת צ'ארלס דיקנס
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 28 בדצמבר, 2012
ע"י נצחיה


בחדר השינה של הדודה הזקנה של חמותי היה מדף מכובד ועליו כל כתבי דיקנס. שורה ארוכה של ספרים, בכריכה קשה, באנגלית. כשהיא נפטרה, שבעת ימים ושנים, בגיל מאה וארבע, לא היה הרבה מה לעשות עם הספרים האלה. הציעו לנו לקחת אותם, אבל זה באמת תופס הרבה מאוד מקום שאין לנו בספריות. לבסוף הספרים מצאו את מקומם בבית של גיסי, אבל במדף גבוה וצדדי באחד החדרים, ולא במקום מכובד כפי שהורגלו לו.

מה ידעתי על דיקנס? לא הרבה. כלומר ידעתי הרבה *על*, אבל לא ממש קראתי את. אולי את בין שתי ערים אי שם בילדותי. אולי סדרת טלוויזיה על דיוויד קופרפילד. אבל זהו. על אוליבר טוויסט ידעתי רק שהוא הילד שביקש עוד. וזהו. אז הלכתי השבוע על השלמת פערים, ולקחתי אוליבר טוויסט לקריאה.

הספר שלקחתי נקרא "לנוער" ולדעתי המשמעות של זה היא תוספת הערות שוליים מסבירות ומבארות. חלקן היו מיותרות עבורי. חלקן היו מיותרות בכלל. למשל כאשר מוצג הפושע הנבל פייגין: "פעמים רבות בעבר כבר דובר על הנימה האנטישמית של דמותו של פייגין. עליכם להבין שכך נראתה דמותו של היהודי בדמיונם של אירופאים רבים במאה התשע עשרה. אני ממליץ לכם להתעלם מזהותו היהודית של פייגין ולהנות מהסיפור המרתק". מעבר לנימה החינוכית המסלידה העולה מהשורות האלה, אין ממש אפשרות להתעלם מזהותו היהודית של פייגין. הסיפור אנטישמי, הדמות מתוארת במיטב הסטריאוטיפים האנטישמיים, ואין דרך להתעלם מזה. חשוב לדעת ולהכיר שזה דיקנס, אלה דעותיו וזה סגנונו.

מה עוד סגנונו? דיקנס כותב באירוניה. אך הוא לא סומך על הקורא הפשוט שיבין את האירוניה שלו, ולכן טורח להאכיל בכפית ולהכביר הסברים, כדי שחס וחלילה לא יאבד ולו שמצו של עוקץ. בהתאם לכך דיקנס גם טורח לעצב את הדמויות בצורה חריפה ודיכוטומית - הרע הוא רע עד מאוד, וגם מכוער, וגם מביא על עצמו את עונשו בעצמו. הטוב - הוא טוב עד מאוד, ובסוף גם מקבל את שכרו. וזה מביא לנקודה נוספת - הסוף. דיקנס כתב את הספר כביקורת נוקבת על החברה האנגלית של תקופתו, ובעיקר על היחס לעניים ולמוכי הגורל. אבל הסוף הטלנובלי מושך את השטיח מתחת רגלי הביקורת ומתיר אותה חסרת שיניים.

קראתי את הספר מתחילתו ועד סופו, למרות שהיה מייגע. עשיתי זאת ככבוד לקלאסיקה בכלל ולדיקנס בפרט. אין ספק שלו היה זה ספר שנכתב במאה העשרים ואחת הייתי מעיפה אותו ללא שהיות אחרי כמה עשרות עמודים. לפחות עכשיו אני יודעת למה אוליבר טוויסט ביקש "עוד".
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ