ביקורת ספרותית על אחי, גיבורי התהילה מאת הווארד פאסט
ספר מעולה

---

חג החנוכה הוא הזדמנות טובה לשוב ולקרוא בספר "אחי, גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט (הוצאת ספרית פועלים, 2008), רומן היסטורי שמתאר את המרד מנקודת מבטו של שמעון התרסי, השני מבין חמשת בניו של מתתיהו החשמונאי. בספר, מתאר שמעון את קורות מרד החשמונאים לשליח הסינאט הרומי לנטולוס סילאנוס, שנשלח מטעם רומא לארמונו בירושלים. על סילאנוס הוטל לחבר דו"ח אודות ארץ ישראל והעם היהודי היושב בה, ולשמר את הברית בינם לבין רומא, שתפסה את המדינה היהודית הממוקמת בין סוריה ומצרים, שתי "אימפריות נוטות-למות" (עמוד 229), כנכס אסטרטגי במרחב.

פאסט, סופר מוכשר במיוחד כתב את הספר במהלך מלחמת העצמאות (1948) והתוצאה, המוצלחת כשלעצמה, היא רומן שמצייר את המרד כמהלך שנועד להבטיח חירות, שוויון ואחווה לעם שדוכא באכזריות בידי היוונים (מעין מהדורה עתיקה יותר של עלילת הסרט "לב אמיץ"), ולא כפי שאכן היה מאבק נגד הכיבוש, נגד גזירות אנטיוכוס ולמען עצמאות, דתית ומדינית בעיקרה. בספר מוצג כשרונם הצבאי של החשמונאים בהנהגת יהודה המכבי, לפעול בגישה עקיפה ולהימנע מלפעול בתבניות הרצויות לצבא אנטיוכוס. כך למשל, כאשר גורגיאס, מפקד הצבא הסלאוקי, שכלל חמשת אלפים לוחמי רגלים ואלף פרשים, "הצפין לכת עד אמאוס, ותר לו נתיב בהרים. אך יצא את מחנהו – ונקיפנו, ונשלח אש במחנה. ראשונה אך לא אחרונה היתה זו לנו, שניתקנו את החלוץ מגופו-של-חיל ושרפנו משכנותיו אחריו" (עמוד 141). צה"ל, מיום היווסדו ועד עתה, משמר את דרך הפעולה המפתיעה, היצירתית והעוקפת שהפגינו המכבים. למרות זאת, במרד כולו לא היו החשמונאים יכולים לנצח לבדם. הברית שכרת יהודה המכבי עם רומא, שבאותן שנים ביססה את מעמדה כמעצמת העל היחידה, היוותה מכפיל כוח בעבור המדינה שבדרך.

כאז כן עתה, משמשת המדינה היהודית כאי של יציבות באי-יציבות שבמזרח-התיכון, ששותף בערכיו לאלו של מעצמת העל של זמננו. נאומו של מזכיר המדינה האמריקני קרי, נועד בעיקר להזכיר למדינה היהודית שהיא אינה בחזקת אי ושהברית שלה עם ארצות הברית תלויה לא רק בהזדמנויות שהיא מציעה בעבור מעצמת העל היחידה בעולם (וארצות הברית עודנה כזו), אלא גם בדרך המדינית שבה היא בוחרת לצעוד. בספרו מתאר פאסט כיצד רומז הציר הרומאי לשמעון על האופן שבו נבלמו שאיפות המלחמה של המלך הסלאוקי אנטיוכוס כנגד מצרים, בה שלטה שושלת תלמי שנהנתה מתמיכת רומא. "הסינאט דעתו לא היתה נוחה מן המלחמה הזאת. הוא עמד ושיגר את פופליוס לאנאס, ומגילה בידו. לא גדודים, כי ביטוי-מה למורת רוחו של הסינאט. ואנטיוכוס ביקש שהות של עשרים וארבע שעות, ופופליוס השיב שיוכל לחסר מזמנו עשרים וארבע דקות. סבור אני כי בשמונה-עשרה דקה בא אנטיוכוס לכלל החלטה" (עמוד 155).

אף שהמדינה היהודית המודרנית חזקה לאין-שיעור מזו שהקימו החשמונאים, הרי שאסטרטגיית "עם לבדד ישכון" במציאות הכפר הגלובלי, אינה מחזיקה מים. בעימות הבא, בין שישראל תפעיל בו כוח אווירי בלבד, ובין שתידרש למהלך מתמרן רחב היקף, יידרשו לישראל הסיוע הצבאי האמריקני (שמטוס ה-F-35 הוא רק אחד ממרכיביו), אבל בעיקר עוצמתה המדינית. אלו חיוניים לישראל בכדי שתוכל להוסיף ולהתקיים כמדינה חזקה, חופשית וצודקת. מוטב לה, לממשלת ישראל, שתקדיש עשרים וארבע דקות, שלא לומר יממה, ותחליט כיצד לשמר ולחזק את הקשר האסטרטגי בין המדינות.

מרד החשמונאים הוא חלק מההיסטוריה שלנו, ודווקא אחד שצריך להתגאות בו. הספר כתוב טוב, ותרגומה של רות לבנית לעברית מלוטש וקולח. מעולם לא היו תולדות החשמונאים מסופרים באופן כה מרתק.

http://bit.ly/2j0UNKm

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על אחי, גיבורי התהילה