בישראל רווית המלחמות רבים מאיתנו מכירים הלומי קרב, כך שהלם קרב הוא נושא רציני וכואב מדי מכדי לכתוב עליו רומן קליל (וכפי שפורסם היום ב"מעריב": רמי בר-אילן, צנחן הלום קרב, טוען שהספר מועתק בחלקו מספר שכתב).

הספר מתחיל עם בחורה תל-אביבית בת 29 שערב אחד מכניסה לביתה ואל חייה גבר מחוספס בן 60 שמעולם לא הכירה. זה נראה לכם אמין? לי לא... גם ההמשך פחות סביר ולא אמין. אחרי פחות מ-100 עמודים נטשתי את הספר.
לאורך שניים וחצי עשורים של שרות צבאי ומילואים (שכללו כמה מלחמות, מבצעים ואינתיפאדות) יצא לי לצערי להכיר מקרוב הלומי קרב, זו הסיבה להתעניינות שלי בנושא ולכך שניגשתי לקרוא את הספר... מצד שני ההיכרות הקרובה היא גם הסיבה שלא יכולתי להמשיך ולקרוא את הספר שמתייחס לנושא הכבד הזה בצורה כל כך רדודה.

עשיתי גוגול על קרן פלס וגיליתי שהיא סלבריטאית, מלחינה, זמרת, אשת תקשורת, מסעדנית, כוכבת טורי רכילות וגם סופרת... אני לא מכיר את המוסיקה שלה ולא אכלתי במסעדה שלה כך שאני לא יכול לשפוט את כישוריה כמוסיקאית/זמרת או בשלנית אבל דבר אחד הסקתי מהספר: סופרת היא לא!

היה חבל לי על השעתיים שבזבזתי...

סליחה אבל הספר הזה שיעמם אותי נורא...

כן הוא עוסק בנושא מאוד חשוב: הלם קרב, מלחמת יום הכיפורים הנוראית, פוסט טראומה.... אבל הוא כתוב בצורה כל כך משעממת, מסורבלת, כבדה, מעיקה. הוא מתחיל בצורה לא הגיונית בעליל, ממשיך ככה ונמרח ונמרח ונמרח עד סוף חביב למדי, אבל מי זוכר בכלל מה הוא קרא לאורך כל הספר, בכדי להנות מהסוף שלו?!

המוכר בחנות המליץ עליו בחום והשתכנעתי. פוסט טראומה זה נושא שמרתק אותי מאוד ואני מאמינה שזה משהו שלא עוסקים בו מספיק בספרות הבדיונית (או שאולי אני לא נתקלתי בנושא). לצערי הרב מאוד התאכזבתי מהספר ורק חיכיתי לרגע שהוא ייגמר. בסוף הספר כתוב שקרן פלס התבססה על חומרים אותנטיים, וזה ממש כואב לי שהתוצאה הסופית כל כך כבדה ולא אטרקטיבית. לדעתי האישית לאותם נפגעים מהמלחמה ההיא מגיעה במה טובה יותר.

קרן היקרה, אני מאוד מעריכה אותך כמוזיקאית, וכשלעצמי הייתי מעדיפה לראות אותך נשארת בתחום הזה.

מלחמת יום כיפור גבתה את חייהם של יותר מאלפיים חיילים וקרוב לעשר אלף פצועים. מעבר למספר האבידות הרב מלחמת יום הכיפור נכנסה לתודעה הישראלית כהפסד וכישלון וסימנה נקודת מפנה בהיסטוריה של המדינה.

הרומן עקודים עוסק בתמר, בת ללוחם שחזר אומנם מהמלחמה אך נשא עימו את הצלקות הרבות ממנה. יום אחד, מגיע נמרוד, חברו למחלקה של אביה של תמר לתל אביב ועוקר את תמר מחייה המשעממים בתל אביב עבור טיול ברחבי הארץ ושמיעת סיפורים מצמררים על הקרבות והיחס אל החיילים במלחמה ההיא.

הסיפורים של נמרוד כוללים הרבה מאוד מידע,גם על הארץ כפי שהיא הייתה בימי המלחמה וקודם וגם על ההתמודדות עם שובם של החיילים והתחושה של רבים מהם כי שמשו בשר תותחים. התחושה שעולה מתוך הספר הינה של מסע שאינו נגמר, כבדות וחוסר התקדמות. לצערי נטשתי את הספר לאחר כ- 120 עמודים כי הרגשתי שהמסע של נמרוד ותמר אינו נע לשום כיוון.

לכן, למרות אהבתי הרבה למוזיקה של קרן פלס לא הצלחתי להתחבר לרומן המסע. ייתכן כי מדובר בבחירה של נושא בעייתי ועלילה כבדה שהקשו עליי, אך בלב כבד נאלצתי לעזווב את הרומן.

קרן תתמקדי במה שאת תותחית , הינך מוזקאית בחסר עליון. המשיכי בתחום המוזיקה.....

ספר משעמם מאוד ... שפת הכתיבה מאוד מסורבלת למרות שהרעיון המרכזי של הספר הוא מעניין מאוד... לא מומלץ כלל לקריאה

הגעתי לעמ' 126
תאורי המלחמה כזכרונות של הגיבורה ושל החבר שלה - היו לי כבדים ומפורטים מידי...