הסופרת לוקחת אותנו למחוזות ילדותה, בירושלים בימי המנדט, לתקופת ילדותה ונערותה בשכונת הבוכרים, לשם עברה משפחתה משכונת "מאה שערים".המספרת זוכרת בחום את הווי התקופה בירושלים באותה עת,את משפחתה מרובת הילדים, אביה שהיה מורה וסטודנט באוניברסיטה העברית וחינך לאהבת הארץ,אמה שדאגה בחום לילדיה והאווירה העליזה בביתה, למרות החוסר הכלכלי, ובעיקר את הקשר החם של הנערה לירושלים, לאבניה ונופיה, ולדמויות הססגוניות שהילכו ברחובות ירושלים.
לאחר תיאור הרקע הארוך במקצת, מתחילה בעצם העלילה המעניינת, שהיא סיפור התאהבותה הלא ממומשת במורה לגיאוגרפיה,שעודד את התהליך והותיר אותה שבורת לב, כשהיגר עם אשתו וילדיו לגרמניה,(היום אפשר להתייחס לכך כהטרדה או יותר, אך אז מי שמע ומי ידע,לכל היותר היא קיבלה אזהרה מאביה), ובהמשך,כל לבטי התבגרותה, והצטרפותה לארגון ההגנה.
בכל זאת היא נזכרת כאשר מלאו לנכדתה ארבע עשרה, בדיוק בגיל בו מתחיל סיפורה כאשר עברה עם משפחתה לשכונת הבוכרים.
ספר מעניין,המספר על ההווי בירושלים בתקופה שלפני קום המדינה,אם כי תיאורי הרקע לדעתי מתמשכים מדי,ספר שמציג את האנשים באשר הם, ללא מוסר השכל, או מגמה כלשהי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
