אמרו לי שלסיגלית דיל יש כישרון ספרותי. אמרו שהעולם יהרס באלפיים ושמונה, תשע, עשר, וקפצו לאלפיים ושתיים עשרה. אמרו שיהיו מכוניות מעופפות לפני עשר שנים. אפילו אמרו שאחרי שנות האלפיים, בני אנוש יחיו לנצח.
נחשו מה, אז לא, סיגלית דיל לא סופרת טובה. היא אפילו לא בסדר פלוס, או בסדר מינוס. היא אפילו לא מספקת. היא גרועה. ג' ר' ו' ע' ה'. גרועה.
אני יודעת שלכל אחד יש את הטעם שלו, ושאם יש אנשים שאהבו את ״דמדומים״ ״לנצח״ ״יומני הערפד״ וכמותם, אין הפתעות בחיים מבחינה סיפורית. אבל באמת, באמת שאני לא מבינה מה יש לה.
יש סופרים עם פוטנציאל, ויש סופרים עם כסף. ככה זה, בסדר? ככה זה הולך, ככה זה קיים, ככה זה יישאר לעד.
ונמאס לי מהסופרים עם הכסף. פייר - נמאס לי. נו באמת, להראות לני את אותו הדבר החסר מקוריות, מעצבן, קיטשי, עם הדמויות שיש להן כל דופי אפשרי, חסרות אופי, והעלילה המשוחזרת והלעוסה שאתה פשוט רוצה להקיא מהתכונות הדומות. באמת, דיי.
אני לא מבינה מה כל כך מקסים בכתיבה המשמימה שלה, הריקה וחסרת הדימויים, המייגעת והמדכאת. לא משנה מה תגידו, סיגלית דיל לא יודעת לכתוב. ולסופר אין אפילו קמצוץ פוטנציאל למצות אם הוא לא יודע לכתוב. אני לא מבינה איך בעריכה לא סיננו את כל הסימני קריאה המוגזמים. כי תודו, אם בספר יכתבו לכם ככה: ״!!!״ אתם תחשבו שזה מטומטם.
עוד לגבי הסימני פיסוק, לסיגלית דיל הזאת יש אוצר מפותח.
אני צינית.
באמת לא צריך כל כך הרבה, יש שלוש נקודות כל משפט שני, נקודות ואחריהן סימן קריאה, סימן קריאה ואחריו נקודות, נקודות ואחריהן סימן קריאה, נקודות ואחריהן סימן שאלה. אוקיי, נראה לי שהבנו! הדמויות שלך אוהבות לצעוק!
היי, אמרו שהסופרת פישלה פעם פה, פעם שם, אולי אתם יכולים לשקול בדעתכם שסיגלית דיל היא סופרת לא טובה שפשוט הייתה לה הצלחה חד פעמית?
לא שקראתי את ההצלחה הזאת.
חוץ מזה, לגבי סיפור האהבה... אנחה
אל תקראו לזה ״סיפור אהבה״, תקראו לזה ״סיפור״. כי זה לא סיפור אהבה, זה סיפור. כי אהבה זה לא, בסדר? אנשים לא קוראים אחד לשני ״אהוב״ ״אהובי״ ״אהובה״ וכדומה, כשהם נפגשו לפני כמה ימים. ואם פיירי חשבה ש"נולדו בחצות" מוגזם מהבחינה הזאת, ומתאהבים שם הכי מהר, היית מתה.
פיירי מותק, את תמותי לראות איך ברגע שהוא מסתכל עליה כל העולם עוצר, עיניה העצובות, המרגשות, והמקסימות, ננעצות במבטו, וכולו רועד. מכריזה על שבירת שיא מנגבת את הקיא מהפה שלי
אבל באמת, איך אפשר כל הזמן לשמוע על כמה שהם מאוהבים אחד בשנייה. לעזאזל, הוא אפילו לא מכיר אותה! פתאום נראה כאילו הם הכי מאוהבים בעולם. ונחשו מה, זה סיפור אהבה גרוע כמעט כמו "יומני הערפד"! שבירת שיאים, אמרתי לכם.
ולגבי הדמויות? איזה שטחיות, איזו רדידות. ממש חוסר אישיות. אני אפילו לא רוצה לדבר על הדמות הראשית, אבל אמחיש לכם את זה. אוקיי, אז נכון אליינה מיומני הערפד? אז חשבו עליה בתור בן. הוא אמור להיות פופולארי, מקובל, כל השטויות האלה. יש לו להקת ראפ. הבחור חושב את עצמו וגם הסופרת חושבת את הדמות הראשית שלה, כי כשאני קוראת על מישהו ש"עושה צעדיי ראפ בדרך אליה" אני מקיאה. שיהיה ברור.
הו, וכמובן, המשמה ההיא שאני לא זוכרת את השם שלה. משהו עם ל'. היא כל כך מסכנה שבא לך ללכת לקבור את עצמך איפשהו בגלל זה, ולא במושד הטוב. היא מייאשת כל כך, וכל כך מטומטמת. כלומר, למה היא לא ברחה לפני שנים? לגווע עדיף פי כמה על מוות במכות, לעזאזל.
הו, כן, והרשעים. המשמו ראש הממשלה. נו באמת. כאילו אפשר שלא להאמין לדמות המופלאה, אפופת הרבדים וההתבלטויות, עם כל כך הרבה אופי והדופי המתאים.
הו, רגע, התבלבלתי. אני מדברת על רשע אחר. הרשע הזה ראוי לרדת בשירותים. זה כאילו סיגלית דיל שקועה באגדה, כי הרעים לא כל כך גרועים, והטובים לא כל כך מדהימים. איזו אישיות רדודה וחוסר שינוי. היא נשמעת כאילו היא חיה בסינדרלה.
וסיגלית דיל חושבת שהיא כל כך שנונה. לא, דארלינג, את לא מצחיקה. זה לא מצחיק. הפעם הראשונה שצחקתי בחברת הספר הזה הייתה כשזרקתי אותו ברגע שהתייאשתי ממנו לגמרי. ואני לא. חוזרת. אליו. בחיים.
הו, ואני כל כך מרגישה מטומטמת אחרי שקראתי אותו כי הוא בבירור נשמע כמו ספר נוער. ואתם יכולים לומר שאין דבר כזה ספרי נוער, do as you'r wish. אבל אם הספר הזה מיועד לכל הגילאים, באמת שאם הייתי מבוגרת הייתי מתביישת קשות.
והרעיון? אפילו לא קלטתי אותו עד הסוף, כי במשך מאה חמישים עמודים מזורגגים סיגלית דיל לא מוכנה לומר לנו מה כל כך מדהים באנשי הקירות חוץ מהעובדה המזורגגת שהם חיים בקירות שלנו. כי אם זה הכל... וואו, לעזאזל.
הא, כן, וכל כך מתוחכם. "גברת וול", "מר סיל" (וול - קיר. סיל - תקרה) כן, דיל, אנחנו גאים ביכולות האנגלית שלך. עכשיו אכפת לך להסביר לי למה שלמישהו יהיה שם משפחה כזה? נו באמת, למה לא קראת להם מר פלוצקר, גברת פיוק, ומשפחת פראייר? (אמיתי)
ואפילו לא התחלתי לדבר על השם והכריכה. נו באמת, האם יש פה מישהו שיקנה ספר שקוראים לו "אנשי הקירות"? באמת? והאם יש מישהו שמוצא את הכריכה הזאת מושכת? כי נראה כאילו האישה בגדול בולעת את האישה בקטן.
מסכנה האישה בקטן.
אז לסיכום? לא לקנות, לא לקרוא, אני עם סיגלית דיל סיימתי. לא רוצה. נמאס לי. תגידו מה שתגידו, עם כתיבה כמו שלה ופיסוק כמו שלה אי אפשר לקבל ספר טוב. לי נשבר. לא קוראת יותר סיגלית דיל.
נ.ב
אגב, זה ספר עם כריכה קשה. שמעתי שקל יותר לשרוף אותם.
