אני חושבת שלא מקרה שסיפור רשומון הוא סיפור יפני. אנחנו המערביים - שחונכנו על ברכי המונותאיזם - מחפשים תמיד את "האמת" שלדעתנו היא - כמו אלוהים - אחת. אבל בחיים האמת - אם היא קיימת - אינה אחת. היא תלויה בעיני המסתכל, בחוויותיו ובפרשנותו. מה שחשבתי על פולין - אם בכלל חשבתי עליה - היה בהקשר של אנטישמיות, השמדה, מחנות וכהנה. אף פעם לא חשבתי על תושביה בלי ההקשרים שלי ושל עמי.
הספר הזה, הנפרש על שנות דור מביא את סיפורה של פולין שלא היכרתי. היה היה בחור ברוך כשרונות שהתאהב ממבט ראשון ביפהפיה. (לא סתם יפהפיה, שמה הפך למותג המסמל יופי) הבחור כפרי יצירתי מצא פטנט חיזור יוצא דופן הכרוך בהשקעה עצומה, והצליח לכבוש את ליבה ואת לבבות בני משפחתה ושכניה באותו כפר קטן ששמו "חצי כפר". הסיפור מתחיל ועוסק במלחמה ההיא שטרפה את חיי כולם ושאחריה עברה פולין באופן ישיר לדיכוי ולפחד של הקומוניסטים, שהמשיכו את הצורך הנואש בשרידה ואת המעשים שלא ייעשו שנדרשים לשם כך.
הכתיבה טובה הסיפור מעניין, כתוב בפרקים עוקבים - הסיפור שהתחיל עם הזוג ב 1939 וסיפורה של נכדתם אחרי כחמישים שנה, כשהיא סוגרת מעגל. הסופרת שהיא אמריקאית ממוצא פולני חזרה כנראה לשורשיה ושילבה סיפורים ששמעה בפולין בספר ביכורים, שזכה לפרס פן/המינגוויי 2010.
אהבתי את הספר ומה שחיבבתי במיוחד הוא השמות: חוץ מ"חצי כפר" שמות החתולים שאחת הדמויות מטפחת: ערפד, זונה, סיוט, מכשפה, פירניה, פרצוף-צפרדע, נבל, שטן, בן-כלבה, ראש-תחת, חוליגן וחצי-מתה. אני מניחה שבפולנית זה נשמע יותר טוב...
