מתיש. פשוט מתיש.

וואו. וואו. וואו.

כל מילת שבח שאגיד על החיבור הזה פשוט תוריד מערכו. מושלם. אני מוכן לחיות עכשיו בעולם אותו לוק בונה בחיבור השני (והעיקרי) על הממשל המדיני. לצערי, התוכן עצמו הוא היום כבר סוג של 'אוטופיה'.
הספר הזה הוא בזכות, ולא בחסד, "התנ"ך" של הליברלים.

אם לסכם את הספר במילה אחת: פספוס. בשתי מילים: פספוס ענק.
חבל שסופר עם כתיבה די מעניינת וקולחת, שמצליח ליצור סיפור שמשתלב יפה בסביבה ההיסטורית אותה הוא מתאר, חוטא קשות בפרטים ההיסטוריים.
ברור שאני לא מצפה שהוא ישתמש באנשים אמיתיים, וחלק מהדמויות תהיינה מומצאות, אבל מכאן ועד להקמת המסדר הטווטוני בתחילת המאה ה-12, והפיכת הטמפלרים, אולי המסדר הצרפתי ביותר בממלכה הצלבנית - לגרמנים, הרי שזה מראה על אי עשיית שיעורי בית ע"י הסופר.
מאכזב יותר לדעת הוא שהסופר כן יודע היסטוריה. הוא מציין את המצור על אשקלון ב-1153, ומשלב אותו יפה עם הסיפור שלו. הוא גם מזכיר בצורה יפה ומעניינת את השוני בין הצרפתים הפרנקים לגרמנים כקשור לקרב של וארוס נגד הגרמנים ביער טאוטובורג, אך בה בעת מתבלבל בין אבירי הטמפלרים של המאה ה-12, והטמפלרים של המאה ה-19.
חבל.

כגודל הציפיות, גודל האכזבה.
האמת, חשבתי שהספר יהיה יותר ארוך, ומפורט יותר (כמו, נניח, המסכת השניה על הממשל המדיני ללוק), אבל לא כך היה. ניחא.
אולי מתוך הסטיגמה אליה אני רגיל של אוטופיזם, ציפיתי למשהו מהפכני ביותר. לא כך היה. הרעיון, בכללותו, מעניין, אך בעל תפיסות ישנות מאד, שלא היו עוברות את הליברלים באמריקה של המאה ה-18, ובטח שלא היום (לפחות לא בקרב ליברלים).
מאידך, יש למור כמה נקודות מאד טובות, ובזמן שהוא יצא, אין ספק שהספר היה מהפכני.
מומלץ לקרוא, מהרבה סיבות, אבל לא לצפות ליותר מידי. אישית, המסכת השנייה השפיעה עליי הרבה יותר (היא שכנעה אותי שאני ליברל) מאשר אוטופיה.

ספר מעולה שמציג את דארווין בצורה שהרבה אנשים מתקשים לקבל אותה - אנושית. הדרך בא קוומן מציג את התפתחות התיאורה אצל דארווין מסבירה הרבה דברים, שמי שלא קרא את 'מוצא המינים', ומכיר בעיקר מגורמים חיצוניים, מבין. ניתן להבין איך דארווין הגיע למסקנותיו (הן הנכונות והן השגויות), מה היו חששותיו, ואיך, כמו תמיד, השפיעו חייו האישיים ומוות של אדם קרוב, על אמונתו באל (שאיכשהו, בדר"כ, אצל רוב המדענים המכבדים את עצמם, אין לזה קשר למדע).

מומלץ.

ספר מצוין. רוב מה שכתוב בו עדכני לימינו אנו, על אף שברוב מדינות העולם (המערבי) כבר יש הפרדה בין דת למדינה. באיגרת הראשונה, לוק מצליח להוכיח שכפייה דתית אינה תורמת דבר, שיש צורך בהפרדת של הדת (הכנסייה) והמדינה (הממשל). באיגרת השנייה, שבאה בעקבות ביקורת על האיגרת הראשונה, הוא מפרק לגורמים, צעד אחר צעד, בצורה הגיונית, משכנעת ומאלפת, את כל הטענות שהועלו כנגד הסובלנות הציע באיגרת הראשונה, ומפריך בפשטות ובגאוניות את הביקורת ע"י טענות שמעלה המבקר עצמו.
עד כמה שידוע לי, יש גם איגרת שלישי, אך היא לצערי לא בקובץ זה, ואני מסופק אם תורגמה לעברית.

ספר חובה (!!!) לכל מי שלומד על ההיסטוריה של ארה"ב (ביחד עם 2 חיבוריו האחרים, המסכת הראשונה והמסכת השנייה על הממשל המדיני).

בד"כ אני לא מאמין בכל מיני נומרולוגית למינהן, אבל אין ספר שהספר הזה קלע בול.
מה גם, שהסופר מנסה לתת גם עצות מועילות, ללא תשלום. ממליץ לקרוא ולנסות. לא יכול להזיק.

לאחר קריאת הספר אני מתקשה יותר ויותר להבין על מה הביקורת נגדו. 500 שנה מאז שנכתב, והוא רלוונטי מתמיד.
ספר מצויין. מומלץ מאד ללומדי היסטוריה ומדעי המדינה.