לא התכוונתי לכתוב כאן מסה על הספר הזה, אבל אני חייבת לתקן את הרושם שנוצר פה, למקרה שמישהו יחליט להוועץ באתר הזה:
הספר מדהים. אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בחיי. הסיפורים מתלכדים לכדי מציאות מדהימה- פנטסטית ומציאותית, מצחיקה ואירונית ועצובה, עם מסר אחד ברור- המקום ממנו אתה בא קשור למי שאתה היום. באמת באמת באמת כדאי.

ספר עם התחלה שחושפת בפנינו את הסוף. בעיני זאת הייתה החלטה גרועה לפתוח איתו, אבל אני חייבת להודות שלאורך כל הקריאה תהיתי איפה ההתחלה והסוף מתחברים. התהיה הזאת הובילה אותי לסיים את הספר, שלא נמשכתי לתוכנו בתחילה אבל עם הזמן התחיל לרתק אותי עד כדי שהתחלתי לחפש מידע היסטורי ואמנותי על התקופה. בקיצור, נשבתי בקסמו הסוחף של הסיפור וכמה ימים אח"כ עדיין דמיינתי לעצמי את פירנצה בעידן הרנסנס וכמה מעניין היה ודאי לחיות אז.

ספר נחמד. מבחינת רמת כתיבה- הספר בהחלט לא לוקה ברהיטות יתר, אבל הוא קולח וממצה. קצת חבל לי העיסוק הכמעט אובססיבי של הסופר עם סוגיות מיניות מסויימות (לא אכתוב בפירוש על מנת לא להרוס למי שעשוי לקרוא) ואני חושבת שלקראת הסוף הוא שכח שהוא כותב ספר ריאליסטי והתחיל לכתוב תסריט הוליוודי... בכל זאת, יש בספר כמה אמיתות בסיסיות שמחזיקות אותו ומקשות להרפות- חברות, נאמנות, יחסי אב- ובנו. ספר שכתוב בשתי מציאויות ודווקא זאת שקרובה אלינו מביניהן (המודרנית, המציאות העכשוית) היא שמעוותת יותר מכל.

סיפור מעניין, כתוב בצורה שמתמודדת באופן יפה עם הפרעת הקשב של הדור הנוכחי.. אני חושבת שהרבה אלמנטים מהכתיבה של קראוס שזורים בזו של בעלה, מה גם שהם בוחרים להתייחס לסוגיות מאוד דומות (הזדקנות, ילדות, עבר ומלחמה). מבחינתי ההישג המשמעותי של הסופרת הוא התבוננות מנקודת מבטו של זקן בודד, על ההומור שבסיטואציות ועל הכאב של התקרבות למוות. ממליצה לקרוא!