ביקורת ספרותית על קאמורה - המאפיה של נפולי מאת רוברטו סביאנו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 26 באוגוסט, 2012
ע"י eliran


2.786 ,כן ,זה ציון הדירוג שנתנו עד עכשיו לספר .
אני קראתי ,ואני לא מבין למה אבל מבין את הקוראים ואני אסביר.
אנחנו ,האנשים הנורמטיבים כקולקטיב,שאומרים לנו מאפיה בד"כ האסוציאציה הראשונה שעולה לנו זה...נכון, "הסנדק. וזה בדיוק מב שהסופר ,רוברטו סביאנו לא רוצה שיעלה במוחנו שנדבר על מאפיה. דווקא האירוניה היא שאותם ילדים ונוער וחברים בארגון הם אלה שמחקים את כוכבי הקולנוע הן במשפטים וצורות דיבור וגם בביצוע ירי עם היד הרפויה וכו וישנם עוד קטעים נרחבים על השפעת הקולנוע על חברי הקאמורה .
רוברטו מביא בספר הרבה דמיון והרבה המחשה מה באמת הולך בדרום איטליה ובחבל קמפניה בפרט וזה לא כ"כ מה שרואים ב"סנדק". אנחנו אוהבים את הטקסים של המאפיה ,את המכוניות של שנות ה30,את ההילה של הסנדק או את המשפטים של טוני מונטנה מ"פני צלקת" המיתוסים וכו..ובגלל שאין בספר את כל אלה אולי זה משעמם,אבל מה שיש בספר זה מציאות. מציאות של הקאמורה,אולי המאפיה הרצחנית באירופה בעולם. מציאות של אנשים ושמות שהדם הוא חלק מחייהם . זה מתחיל מילדים שמעריצים את החברים בארגון וכנערים שמתחילים את דרכיהם כנהגים,תצפיתנים וכל עבודה שייתנו להם הבוסים וסגניהם ועד ראשי המשפחות של האזורים השונים.
העדויות בספר מתארות את היד הארוכה של הקאמורה בתוך השלטון המקומי,גיוס ילדים,השתלטות על ענף הטקסטיל ,פינוי האשפה הגואה בדרום,תאוות הבוסים,המלחמה של סקונדיליאנו וכו.
הסופר רוברטו סביאנו אמר באחד הראיונות שהוא לא ציפה שהספר יימכר כך בעולם ודווקא אולי בגלל זה נראה שהוא מלאה אותנו בשמות של אנשים ומקומות שרק איטלקים יוכלו להכיר ולכן אני לא ממליץ לכל אחד לקרוא את הספר כי הוא יגיע לסף יאוש כזה במהרה. ואולי יותר מתאים לראות את הסרט שמבוסס על הספר.
הדברים שלא כ"כ אהבתי בספר זה דווקא סוג הכתיבה. נראה כאילו הסופר רוצה לשפוך הרבה מידע ונוצרים משפטי מידע ארוכים,המון פסיקים שעד שאני מגיע לנקודה אני מקבל סחרחורת,אולי זה אני אולי זה התרגום אבל כמה פסיקים...
ולפעמים באמת כמו שאומרים היום "חופר??" ,פעמים בודדות באמת זה כמעט כך אבל זה לא ברמה של חירטוט ולמלא שורות,אלא עודף ידע.
סגנון הכתיבה באמת אהבתי ,לסופר יש מח חריף אני אוהב את הכתיבה שלו ,הדימויים,ההמחשות,האנלוגיות ומשחקי המילים.
לסיכום ,לא הייתי ממליץ לכל אחד לקרוא אלא באמת למי שמעוניין לדעת מציאות כפי שהיא בלי מיתוסים וסיפורים "פיקנטים" וברמה של חקר הנושא.
קטע יפה שכתב סביאנו בספר:"אם במקום אחר אתה יכול לאהוב את 'פני צלקת' ולהרגיש כמוהו בדמיונך,כאן אתה יכול להיות פני צלקת,אבל עליך להיות כמוהו עד הסוף"
מציאות זה פה.
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יעל (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
הבנתי למה אתה מתכוון (-:
eliran (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
ליעל : תודה על ביקורת . ומה שלא הבנת, אני אסביר: גם אני התעכבתי קצת על המשפט, אבל שאני אומר סוג כתיבה אני מתכוון למתקפת הפסיקים ועודף המידע ,שהיה אפשר לפרוס את המידע והכתוב יותר טוב מכפי שהוא בנוי (למשל הוא כותב על בנאדם מסוים,אח"כ מגיע עוד פסיק ומידע,עוד פסיק ומידע עד ששוכחים על מי בכלל מדובר)

ושאני אומר סגנון הכתיבה ,אני מתייחס למח החריף של הכותב, לדימויים ,להמחשות היפות . סביאנו למד פילוסופיה ויכול להיות שהכתיבה לטוב ולרע באה גם מזה. מקווה שהבנת את כוונתי.
יעל (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
אלירן ביקורת יפה. דבר אחד לא הבנתי: אתה אומר שאתה לא כ"כ אוהב את "סוג הכתיבה", בעוד שאת "סגנון הכתיבה" כן אהבת?



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ