התאכזבתי.
הסיפור בכלל לא עוסק בנושא שלשמו נכתב. רובו מתרכז בהבלים, בסצנות שחוזרות על עצמן ובתיאורים משעממים.
הכתיבה מתפלספת וטרחנית.
לא אהבתי.

הספר מספר על פייסין מוליטור פאטל. נער הודי, בן למנהל גן חיות בפונדישרי של תחילת שנות ה-70. פיי, משפחתו, והחיות מגן החיות נוסעים לכיוון קנדה דרך הים. הספינה טובעת ועליה נשארים רק פיי והחיות שאיתו.
בדיוק בחלק הזה הפסקתי לקרוא. מה כבר יכול לקרות על ספינה כשאתה לבד עם בעלי חיים? מקסימום יטרפו אותך.
דווקא הפרק הזה הוא הארוך ביותר וחבל. כי ההתחלה המספרת על ימיו בהודו בגן החיות של אביו, במסגדים ובכנסיות, היא החלק המעניין של הסיפור.

ספר מדהים! מספר נאמנה עלל החיים במאה-19 בארצות הברית. לקחתי מהספר הזה המון ואני שמח שזכיתי לקרוא אותו. התחברתי בעיקר אל דמותה של ג'ו האמיצה והמרדנית שדעותיה מתאימות יותר לתקופתנו מאשר לתקופתה. גם את הגברת מארץ' אהבתי. בגלל החינוך הטוב שנתנה לבנותיה ועל האופטימיות שתמיד שמרה על אף הקושי שלא פסח על משפחת מארץ היקרה. אישה כזו מהווה דוגמה לכל אמא, רעיה וחמות.

רק דבר אחד קטנטן. לאורך כל הספר מופיע משפט המכיל בתוכו את המילים " הוא הביט בה במבט מלא ערגה". המשפט הזה חסר משמעות. אפשר למחוק אותו מן הספר ולא נרגיש בהבדל. וחבל שהוא מופיע פעמים רבות כל כך ומבזבז זמן יקר על עלילה טובה כל כך. בכל מקרה, חוץ מזה, ספר טוב ומומלץ!

יופי של ספר.
מציג נאמנה את המנהגים, החפצים והלך הרוח שהיו בארץ בשנות ה-50 וה-60. מלווה באיורים מהתקופות הללו.
אכן ספר מעניין. מומלץ.

הנושא בו "כבוד" בחר לעסוק, נקודת מבטם של היפאנים על התרבות האמריקאית המודרנית הוא אכן מעניין ואף מפתיע. החיסרון בספר הוא גובה השפה היוצר ריחוק בין הקורא לבין הסיפור .לאחר מאה עמודים קשה להמשיך לקרוא למרות העלילה המעניינת.