ביקורת ספרותית על נאמנות כחולה מאת דיוויד באלדאצ'י
ספר בסדר

---

אחת הבעיות כשקוראים ספר די ארוך היא כיצד לזכור באיזה עמוד היינו. אפשר כמובן לעשות קיפול בדף, אבל לאט לאט הספר יראה כמו מחברת של תלמיד בכיתה ב ' (המורים שלי קראו לזה "אוזני חמור").
יש את הפתרון הקלאסי - סימנייה, אבל לא תמיד יש אחת כזו בהישג יד ולפעמים אני פשוט מתעצל לקום ולחפש חתיכת נייר. חוץ מזה קצת כבוד עצמי, אני מסוגל לזכור שהייתי בעמוד 253 פיסקה שנייה מלמטה.
הבעייה שבין הכבוד העצמי למציאות לא תמיד יש קשר ואז אני נתקל בבעייה.
ב " נאמנות כחולה" יש פטנט אחר יש כ"כ הרבה פרקים (114) ביחס לעמודים (467) שאפשר תמיד לסיים פרק, וקל יותר לזכור (אפילו לי) שסיימת את פרק 63 מאשר ההצעה הקודמת.

ולעניין, שתי אחיות עובדות במשטרת וושינגטון. אחת היא מנהלת המשטרה והשנייה שוטרת מן המניין. הזוטרה יותר הוכנסה לכלא עקב שימוש בסמים ושוד. בתחילת הספר היא יוצאת מהכלא ומנסה לחזור לשורות המשטרה. כדי שזה יקרא היא צריכה לפתור תיק גדול. היא חוזרת לאיזורים המסוכנים ביותר של הבירה ושם מנסים להורגה יותר מפעם אחת ,היא מבינה שעלתה על משהו ומתחילה לחקור.

» ביקורות נוספות של הנסיך הקטן
» ביקורות נוספות על נאמנות כחולה