הסיפור הוא על 'כריש נדל"ן' המנסה להשתלט על שטח של מחלבה ישנה, שצברה חובות גדולים. כדי לעשות זאת הוא מצליח לשכנע שבעה משמונת השותפים לקבל לידיו את הנכס, בתמורה לתשלום חובותיהם.
אולם, אדם אחד מתעקש שלא למכור, ועושה כל שביכולתו כדי לא לוותר על חלקו בנכס ולהמשיך להחזיק בו, דבר שמונע מהנדל"ניסט את קניית המחלבה.
העתירה שיזם השותף ה'עקשן' התבררה בפני שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, אשר הייתה אמורה לפסוק בפרשה למחרת בבוקר.
במקביל, יוני - המתמחה של השופטת פוגש בבית קפה יועצת השקעות יפהפייה, וכמובן, מתאהב בה. היא נותנת לו מספר טיפים להשקעה. אולם בסופו של עניין, לאחר רווחים קלים, הוא מפסיד את כספו, ונמצא ב'אוברדרפט' - דבר שגורם לבנק לא לאשר לו משיכת כספים.
אולם אל דאגה, המצב אינו כה גרוע. לעזרתו מופיע אדם שמצלצל אליו מ'מספר חסוי' ובידו הצעה שלא ניתן לסרב לה: המתמחה יעשה מאמץ על מנת להשפיע על השופטת להטות את פסק הדין, באופן 'חוקי' לטובת ה'כריש', ובעשותו כך, יבוא על מקומו בשלום חובו לבנק, ואף רווחים נאים מהצד מובטחים לו.
אני מודע לכך שהפעם הרשיתי לעצמי לכתוב 'תקציר' ארוך מעט מהרגיל, ואני מתנצל על כך, כי כדי להבין את התלבטויותיו של יוני, המתמחה, נראה לי שנדרשות יותר משתי מילים על העלילה.
והסופר, אכן משתף אותנו בין שתי התלבטויותיו, הטבעיות יש לומר, של יוני: האחת, למעול באמונה של השופטת ה"אימהית", המחבבת והמעריכה אותו ואת דעותיו בנושאי משפט.
והשנייה, להיענות להצעות השוחד המונחות לפתחו, ואשר יעזרו לו 'להסתדר בחיים' טוב יותר.
המשפטים: "טוב, רק זה" או, "זו הפעם האחרונה, ודי" או, "איך הגעתי למצב הזה", מנקרות במוחו לאורך כל הדרך, ולא נותנות לו מנוח, שהרי אין הוא רוצה לפגוע ביחסיו המעולים עם השופטת, ו'על הדרך' לאבד את משרתו העתידית כעו"ד - אם יתגלו מעלליו.
הסיפור מעולה, מלווה בהרבה רגישות, וסוחף את הקורא למקומות שאיש מאיתנו אינו רוצה להגיע אליהם, ומשתף אותנו בהתלבטויות כה מוכרות שבהן קורץ לנו הפשע - מצד אחד, ומנגד - הנאמנות לדבר, שכולנו, בכל מקום עבודה, או בחברה נדרשים לה.
סופו של הסיפור מפתיע, ומצאתי את עצמי 'חושב לאחור' על "כיצד כל זה קרה".
לסיום, באפילוג, קראו את דבריו המנומקים של השופט החביב מזרחי, לגבי האשמה של חשוד שהובא בפניו, ואשר משמעותה כה מוכרת לכולנו, ותקבלו תמונה מאד ברורה של: "מה היה קורה אילו..."
* נהניתי מאד.