ביקורת ספרותית על שלום לך, עצבות - הוצאה מחודשת מאת פרנסואז סאגאן
ספר מעולה

---

-אזהרה: קלקלנים בביקורת. ד"ר ברנן הכירה לי את המילה העברית הנכונה לספויילרים, ותודה לה.-

אני ואמי החלטנו להתחלק בספרים שהיא שואלת מהספרייה. כך היא הניחה ערימת ספרים יפה על מדף בכוננית הספרים הגדולה שלנו, עדכנה אותי על שינוי המיקום של הספרים שלה והלכה. מאז עברו כמה ימים ואולי אפילו שבועיים, ואחרי שהתגברתי למחצה על רתיעתי מספרי מבוגרים התחלתי לקרוא בערימה של אמא. ממש ברפרוף.

אבל מה, אתמול מצאתי את עצמי משועממת בחדר שלי. השעה תשע וחצי, חושך בבית ולי אין ספר חדש לקרוא. יצאתי מהחדר לעבר כוננית הספרים.

רגע אחד הייתי ממש מאושרת. לעמוד כך מול כוננית הספרים הגדולה, שמלאה בספרים שלי ושל הוריי - זה היה רגע קסום. אחר כך התחלתי לבחור לעצמי ספר לקרוא. עיניי נדדו אל הערימה של אמא.

מבין הספרים בלט ספר אחד דקיק עם שם מרתיע. "או, לא בא לי עכשיו ספר עצוב, לא רוצה!" חשבתי, אבל שום אופציה אחרת לא נראתה בסביבה (למעט האפשרות התמידית לקרוא שוב את כל ספרי הארי פוטר/מחוננת/נרניה/אלגנטיות של קיפוד) ולכן נאלצתי לקחת אותו (ידוע לכולם שאני לא נרדמת בלי לקרוא ספר).

אז מה יש לנו. ססיל, נערה מתבגרת בת 16, נוסעת עם אביה והמאהבת שלו לוילה על חוף הים לחופשה ארוכה ומהנה. את ההנאה קוטעת הגעתה הפתאומית והלא מתוכננת של אן, אשת החברה הגבוהה, אישה אלגנטית בגילו של אביה של ססיל שגינוניה האינטלקטואלים מהלכים קסם על כולם.
אביה של ססיל ואן מתאהבים ומכריזים על חתונה, תוך שהם הודפים הצידה את רגשותיה של ססיל ואת הפגיעה במאהבת אלזה.
במקביל, ססיל מוצאת אהבה - שמו הוא סיריל והוא סטודנט בן 26 שאוהב לדוג בים. מתפתח ביניהם רומן שמסופר בצורה עדינה, אך עדיין יש בו קטעים שאולי המבוגרים שמביניכם יחשבו שצריך לצנזר מעיניה של ילדה בת כמעט 13.
-למרבה המזל, הוריי מעולם לא הטילו צנזורה על מה שאני קוראת. הם מאשרים לי לקרוא הכל ואומרים: "אם משהו מפריע לך, דברי איתנו.". אני, מצידי, קוראת הכל ולא מהססת לחלוק עם אמי חוויות מהקריאה (לעיתים מזומנות).-
ססיל לא מוכנה להכניס את אן לחייה. היא חושבת שזה יפגע ביחסיה עם אביה רודף הצעירות.
לכן ססיל רוקמת מזימה - סיריל ואלזה יתחזו לזוג נאהבים וכך יעוררו את קנאתו של אביה, שינטוש מיד את אן (שבינתיים מגלה חטטנות יוצאת דופן, מכריחה את ססיל ללמוד פילוסופיה בחופש ומרחיקה אותה מסיריל) לטובת אלזה.
אחחח, אלוהי הקלישאות, כמה שזה נדוש. וכמה שההמשך נדוש! שימו לב: התוכנית פועלת, אן נוסעת חזרה לפריז (שכחתי לציין שהם צרפתים, אבל עם שמות כאלה אני מניחה שהם לא יכולים להיות ברזילאים) ונהרגת בתאונת דרכים בדרך.

אז אם הסיפור כל כך נדוש, מה גרם לי לקרוא ו - הטעם הספרותי ישמור וירחם - לאהוב אותו?
ניגש לשיטת הרשימה החביבה עליי. בדברים שחשובים לי אני בן אדם מסודר יחסית (מגירת הנעליים ומגירת החולצות שלי מבולגנות להפליא, אבל את הספרים שלי אני מסדרת בקפידה), והביקורת הזאת חשובה לי.
- הדמויות: נכון, אמנם יש לנו דמויות בתוך קלישאה לא נורמלית, אבל הן לא מרוכזות בעצמן אלא גם מתקשרות עם העולם החיצון. אהבתי במיוחד את אן, שעונה בדיוק לתיאור התפקיד שלה: אישה גבוהה (בדמיוני), חטובה, שנוהגת במכונית ספורט ולא מתאהבת בקלות.
אבל מה החידוש כאן? היא גם אינטליגנטית.
סיריל ממלא בנאמנות את תפקיד הנער החתיך והצייתן.
אהבתי במיוחד את ססיל. אמנם היא מרוכזת בעצמה לעיתים, אבל המחשבות שלה רציניות ועדינות בו זמנית, ולשם שינוי לא עוסקות כל הזמן בסיריל אהובה.
אתם מבינים, בכל דמות יש משהו מיוחד.
- העדינות: אין לי מושג אם זה התרגום (שהוא טוב מאוד, ד"א) או שכך הספר במקור, אבל הוא עדין מאוד ולא תוקפני. נעים להניחו מהיד וקל לחזור לקרוא בו שוב.
- הרוח הכללית: השימוש בקלישאות והפיכתן למשהו חדש.

קשה להודות, אבל אחרי שסיימתי את הספר חשתי עצובה מאוד. התחלתי לחשוב מחשבות עצובות ונאלצתי לקרוא כמה פרקים טובים ב"אלגנטיות של קיפוד" בשביל להתאושש.

ולסיכום, בהחלט מגיעים לו חמישה כוכבים. בהתחלה נדמה קליל, אחרי שמסיימים כבר לא.

» ביקורות נוספות של מילים
» ביקורות נוספות על שלום לך, עצבות - הוצאה מחודשת