ביקורת ספרותית על מי באש ומי במים - מיומנו של שריד השואה מאת מיכאל גולדמן גלעד
ספר בסדר

---

מה עוד יכול לקרות ליהודי שעבר את כל זוועות השואה כדי שכוס התרעלה של תהיה מלאה עד אפס מקום?
כמה מכות צריך יהודי לספוג עד אובדן ההכרה להשאר בחיים וכאשר כבר הוא חושב שמצא מחסה מהרוע , לחטוף את המכה השמונים ואחת, שהיתה עלולה לשים כץ ליסוריו עלי אדמות באופן סופי?
מיכאל גולדמן, עבר את כל מסכת הייסורים שעברו עוד רבים אחרים מיהודי פולין וארצות ארופה האחרות, אולם מסכת יסוריו לא ניסתיימה לאחר בריחתו ממצעד המוות של אסירי מחנה אושוויץ , היא המשיכה להכות בו בצורות אחרות, לאחר שהצתרף לכוחות הצבא הסובייטי, ולאחר שהשתחרר
ממנו ישב עוד שנתיים במחנה הגירוש בקפריסין.( נכון ששם לא חי בתנאים של מחנה נאצי, אבל גם שם לא ליקקו דבש), לאחר שהסתיימה מלחמת העצמאות שוחרר מהמחנה והובא ארצה.
ספור הקורות אותו לאחר השחרור על ידי
חיילי הצבא הסובייטי עד עלייתו ארצה ממחנות הפליטים בקפריסין, הוא עיקר סיפורו האישי בספר זה, ועל כך יש להצטער, שכן סיפורו האישי שמתחיל בגיטו
ולאחר מכן במחנה עבודה עד הגירוש לאושוויץ היו חלק בלתי נפרד מסיפור חייו , שאותו היה מאוד מעניין להכיר עוד, לפני ששוחרר על ידי החיילים הסובייטים והצטרף לצבא הרוסי למלחמה בנאצים.
על פי יומנו, ניראה שדוקא לפרק זה בחייו מיכאל מקדיש חלק רחב מיומנו, כניראה , שהלחימה בנאצים נתפסה בעיניו כפרק חשוב של נקמה על מה שנעשה למשפחתו ולעמו.
ספר לא קל אך בעל מספר תובנות שיש בהן כדי להאיר את היסורים שעברו פליטי חרב אלה עד שהגיעו למנוחה ולנחלה בארץ, ( לא שכולם היגיעו למנוחה, רבים המשיכו לסבול גם בארץ מכל מיני סיבות שהמחבר עוסק גם בהם).
לא הייתי מעמיד את הספר הזה, במעמד של ספר חובה, מהסיבה הפשוטה שהחלק הראשון של הספור ,( יומן), פשוט חסר, אבל גם לא הייתי אומר שאין ספר זה ראוי לקריאה.

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על מי באש ומי במים - מיומנו של שריד השואה