ביקורת ספרותית על כל השירים מאת אסתר ראב

---

אֲנִי רַק גִּלְגּוּל


אֲנִי רַק גִּלְגּוּל
שֶׁל אִשָּׁה
נוֹלַדְתִּי עַל מַדְרֵגוֹת
הַר צִיּוֹן מוּל יְרוּשָׁלַיִם
וְהַמִּקְדָּשׁ נִבַּט
אֵלַי בְּכָל הֲדָרוֹ
כִּפַּת־הַזָּהָב
הֵאִירָה אֶת חַיַּי -
נְזִירָה הָיִיתִי -
בַּת כֹּהֲנִים
עַל יַרְכְּתֵי הָהָר
בֵּין הַמַּדְרֵגוֹת הַגּוֹלְשׁוֹת
לְעֵמֶק יְהוֹשָׁפָט -
שָׁם בָּנִיתִי לִי בִּקְתָּה
בְּמוֹ יָדַי
מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם
בְּמוֹ יָדַי הַקָּשׁוֹת
וְהַמְהֻקְצָעוֹת
בְּכַפּוֹת רַגְלַי
הַנֻּקְשׁוֹת הַיְחֵפוֹת
יָרַדְתִּי כְּיָעֵל בֵּין
בַּרְקָנִים וְהֵם
מְנַשְּׁקִים שׁוּלֵי צְעִיפִי
הַנִּשְׂרָךְ עֲלֵיהֶם וּמַשְׁהִים
בּוֹ אֶת רֵיחָם הֶחָרִיף
וַאֲנִי פֶּרַח בֵּין פִּרְחֵי הַכְּהֻנָּה
הַצְּעִירִים מְסֻלְסְלֵי הַפֵּאוֹת
הַנּוֹצְצוֹת מִשְּׁיָרֵי הַשֶּׁמֶן
אֲשֶׁר לַחֲצַר הַמִּקְדָּשׁ
וַאֲנִי יַלְדָּה נַעֲרָה
בֵּין הַרְבֵּה בָּנִים
פְּרִי כְּהֻנָּה - רַכֵּי עֵינַיִם
כְּאַיָּלוֹת
מְסֻלְסְלֵי פֵּאוֹת
זְהֻבִּיּוֹת שְׁחוֹרוֹת וַאֲדֻמּוֹת
וַאֲנִי נַעֲרָה כְּחוּשָׁה
בְּבִקְתָּה בְּמַדְרֵגוֹת יְרוּשָׁלַיִם
לִי חֶלְקָה חָמֵשׁ אַמּוֹת
עַל חָמֵשׁ מְגַדֶּלֶת אֶתְרוֹג לַמִּקְדָּשׁ
וְקִשּׁוּא לְמַאֲכָל -
כָּל מַאֲכָלִי אֲפוּנִים וְקִשּׁוּאִים
וּפַת־קִבָּר וּגְרִיסֵי חִטָּה
אֲשֶׁר אֲנִי טוֹחֶנֶת עַל הָרֵיחַיִם
שֶׁנָּתַן לִי אָבִי -
וְהוּא אֲשֶׁר אִשֵּׁר נְזִירוּתִי
כִּי כֹּהֵן הוּא בַּמִּקְדָּשׁ -
וַאֲנִי בִּתּוֹ הַיְחִידָה
הִקְדַּשְׁתִּי עַצְמִי לִמְרִיטַת הַמְּנוֹרוֹת
עֲשָׂבִים יֵשׁ לְיַד בִּקְתָּתִי אוֹתָם אֶקַּח
בֹּקֶר בֹּקֶר וְאֶעֱלֶה
בַּמַּדְרֵגוֹת עַד לַמִּקְדָּשׁ
הַזּוֹהֵר לִקְרָאתִי בְּאֵשׁ קֹדֶשׁ
אֲנִי לַזֹּהַר הַזֶּה וְאֵלֶּה הֵם חַיַּי
וְרֵיחַ הָעֲשָׂבִים הַנִּסְפָּג
בִּבְגָדַי
וְנִסְפָּג גַּם בְּנַפְשִׁי -
וְאָבִי שׁוֹמֵר עָלַי מִפְּנֵי נַעֲרֵי הֶחָצֵר
שֶׁלֹּא תִּפָּגַע נְזִירוּתִי הַקְּדוֹשָׁה
וַאֲנִי כְּבֵן לוֹ -
וְסָבִיב יִפְעַת אֵל שׁוֹפַעַת
מִן הֶהָרִים וְהַסְּבַךְ וְהַפְּרָחִים
שׁוֹבִים אֶת נַפְשִׁי וּמְמַלְאִים
אוֹתָהּ גִּיל עֶלְיוֹן -
אֲנִי פֶּרַח כֹּהֲנִים
עַל מַדְרֵגוֹת הָהָר בִּירוּשָׁלַיִם
וַאֲנִי זוֹרַעַת אֶת חֶלְקָתִי
הַגְּדוֹלָה כְּסָדִין -
חִטָּה זְהֻבָּה קוֹצֶרֶת
בְּמַגָּל קָטָן אֲשֶׁר נָתַן לִי
אָבִי -
וַעֲרוּגָה שֶׁל אָפוּן וַעֲדָשָׁה
יֵשׁ בָּהּ
וְאוֹתָם אֲנִי מְבַשֶּׁלֶת עַל מְדוּרַת
קוֹצִים קְטַנָּה בֵּין שָׁלֹשׁ אֲבָנִים
וְעֵץ אֶתְרוֹג בַּחֶלְקָה
וְזַיִת אֶחָד עַתִּיק יוֹמִין
וַאֲנִי קוֹטֶפֶת זֵיתָיו
וְכוֹתֶשֶׁת לְמַאֲכָל -
וְאֵלֶּה הֵם חַיַּי -
נְזִירָה בּוֹדְדָה -
מוֹרֶטֶת מְנוֹרוֹת קֹדֶשׁ -
בְּעִשְּׂבֵי הָרִים וְאֵפֶר מְדוּרוֹת
וְזֶה חֶלְקִי בְּתֵבֵל זוֹ
בֵּין הָרִים וּסְבַךְ רֵיחָנִי
אֲנִי נוֹלַדְתִּי לִפְנֵי שְׁלֹשֶת
אַלְפֵי שָׁנָה - כָּאן חָיִיתִי
רָאִיתִי אוֹר
וְנָשַׁמְתִּי אֲוִיר הָרִים
מִבְּלִי דַּעַת שֶׁיֵּשׁ יָם
בַּמֶּרְחַקִּים שֶׁבְּגִלְגּוּל אַחֵר
יַעֲשֵׂנִי לִנְזִירָה


טבעון, סתיו 1979


אסתר ראבּ, ילידת פתח־תקווה, המשוררת הארץ ישראלית הראשונה (1894 - 1981). שירתה מקיימת זיקה בין שורשי העבר וההווה על רקע המקום והזיכרון שממנו נחווה מהלך חיים שלם של ילדות ובגרות עד זקנה. נופי הארץ נחווים ביצריות ובחושניות. קרבתה לטבע ייחודית וטעונה.
העברית של ראבּ ילידית ומודרנית חותרת לזרימה אותנטית. תבנית השיר שלה שומרת על רציפות ואינה מחולקת ליחידות שיריות. כל שיר הוא יחידה אחת. טורי השיר קצרים. הריתמוס חופשי.
ראבּ פרסמה בשנות העשרים של המאה שעברה בכתב העת "הדים", והוציאה את ספרה הראשון "קמשונים" ב1930 - קמשון (או קימוש) הוא צמח קוצני - שאר קובצי שירתה התפרסמו ב־1964 ("שירי אסתר ראב") וב־1972 ("תפילה אחרונה"). לאחר מכן הופיעו מבחרים נוספים מתוך שירתה ועד הכרך שלפנינו.
שירתה מצאה מבקרים שנהגו בה בהדחקה או בהתקרבות כדי "אופצייה" שיש להתגאות בה, ונדמה שכך נחשבה תמיד.

» ביקורות נוספות של שמעון שלוש
» ביקורות נוספות על כל השירים