ביקורת ספרותית על כל השירים מאת אסתר ראב
הביקורת נכתבה ביום שני, 25 ביוני, 2012
ע"י שמעון שלוש





אֲנִי רַק גִּלְגּוּל


אֲנִי רַק גִּלְגּוּל
שֶׁל אִשָּׁה
נוֹלַדְתִּי עַל מַדְרֵגוֹת
הַר צִיּוֹן מוּל יְרוּשָׁלַיִם
וְהַמִּקְדָּשׁ נִבַּט
אֵלַי בְּכָל הֲדָרוֹ
כִּפַּת־הַזָּהָב
הֵאִירָה אֶת חַיַּי -
נְזִירָה הָיִיתִי -
בַּת כֹּהֲנִים
עַל יַרְכְּתֵי הָהָר
בֵּין הַמַּדְרֵגוֹת הַגּוֹלְשׁוֹת
לְעֵמֶק יְהוֹשָׁפָט -
שָׁם בָּנִיתִי לִי בִּקְתָּה
בְּמוֹ יָדַי
מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם
בְּמוֹ יָדַי הַקָּשׁוֹת
וְהַמְהֻקְצָעוֹת
בְּכַפּוֹת רַגְלַי
הַנֻּקְשׁוֹת הַיְחֵפוֹת
יָרַדְתִּי כְּיָעֵל בֵּין
בַּרְקָנִים וְהֵם
מְנַשְּׁקִים שׁוּלֵי צְעִיפִי
הַנִּשְׂרָךְ עֲלֵיהֶם וּמַשְׁהִים
בּוֹ אֶת רֵיחָם הֶחָרִיף
וַאֲנִי פֶּרַח בֵּין פִּרְחֵי הַכְּהֻנָּה
הַצְּעִירִים מְסֻלְסְלֵי הַפֵּאוֹת
הַנּוֹצְצוֹת מִשְּׁיָרֵי הַשֶּׁמֶן
אֲשֶׁר לַחֲצַר הַמִּקְדָּשׁ
וַאֲנִי יַלְדָּה נַעֲרָה
בֵּין הַרְבֵּה בָּנִים
פְּרִי כְּהֻנָּה - רַכֵּי עֵינַיִם
כְּאַיָּלוֹת
מְסֻלְסְלֵי פֵּאוֹת
זְהֻבִּיּוֹת שְׁחוֹרוֹת וַאֲדֻמּוֹת
וַאֲנִי נַעֲרָה כְּחוּשָׁה
בְּבִקְתָּה בְּמַדְרֵגוֹת יְרוּשָׁלַיִם
לִי חֶלְקָה חָמֵשׁ אַמּוֹת
עַל חָמֵשׁ מְגַדֶּלֶת אֶתְרוֹג לַמִּקְדָּשׁ
וְקִשּׁוּא לְמַאֲכָל -
כָּל מַאֲכָלִי אֲפוּנִים וְקִשּׁוּאִים
וּפַת־קִבָּר וּגְרִיסֵי חִטָּה
אֲשֶׁר אֲנִי טוֹחֶנֶת עַל הָרֵיחַיִם
שֶׁנָּתַן לִי אָבִי -
וְהוּא אֲשֶׁר אִשֵּׁר נְזִירוּתִי
כִּי כֹּהֵן הוּא בַּמִּקְדָּשׁ -
וַאֲנִי בִּתּוֹ הַיְחִידָה
הִקְדַּשְׁתִּי עַצְמִי לִמְרִיטַת הַמְּנוֹרוֹת
עֲשָׂבִים יֵשׁ לְיַד בִּקְתָּתִי אוֹתָם אֶקַּח
בֹּקֶר בֹּקֶר וְאֶעֱלֶה
בַּמַּדְרֵגוֹת עַד לַמִּקְדָּשׁ
הַזּוֹהֵר לִקְרָאתִי בְּאֵשׁ קֹדֶשׁ
אֲנִי לַזֹּהַר הַזֶּה וְאֵלֶּה הֵם חַיַּי
וְרֵיחַ הָעֲשָׂבִים הַנִּסְפָּג
בִּבְגָדַי
וְנִסְפָּג גַּם בְּנַפְשִׁי -
וְאָבִי שׁוֹמֵר עָלַי מִפְּנֵי נַעֲרֵי הֶחָצֵר
שֶׁלֹּא תִּפָּגַע נְזִירוּתִי הַקְּדוֹשָׁה
וַאֲנִי כְּבֵן לוֹ -
וְסָבִיב יִפְעַת אֵל שׁוֹפַעַת
מִן הֶהָרִים וְהַסְּבַךְ וְהַפְּרָחִים
שׁוֹבִים אֶת נַפְשִׁי וּמְמַלְאִים
אוֹתָהּ גִּיל עֶלְיוֹן -
אֲנִי פֶּרַח כֹּהֲנִים
עַל מַדְרֵגוֹת הָהָר בִּירוּשָׁלַיִם
וַאֲנִי זוֹרַעַת אֶת חֶלְקָתִי
הַגְּדוֹלָה כְּסָדִין -
חִטָּה זְהֻבָּה קוֹצֶרֶת
בְּמַגָּל קָטָן אֲשֶׁר נָתַן לִי
אָבִי -
וַעֲרוּגָה שֶׁל אָפוּן וַעֲדָשָׁה
יֵשׁ בָּהּ
וְאוֹתָם אֲנִי מְבַשֶּׁלֶת עַל מְדוּרַת
קוֹצִים קְטַנָּה בֵּין שָׁלֹשׁ אֲבָנִים
וְעֵץ אֶתְרוֹג בַּחֶלְקָה
וְזַיִת אֶחָד עַתִּיק יוֹמִין
וַאֲנִי קוֹטֶפֶת זֵיתָיו
וְכוֹתֶשֶׁת לְמַאֲכָל -
וְאֵלֶּה הֵם חַיַּי -
נְזִירָה בּוֹדְדָה -
מוֹרֶטֶת מְנוֹרוֹת קֹדֶשׁ -
בְּעִשְּׂבֵי הָרִים וְאֵפֶר מְדוּרוֹת
וְזֶה חֶלְקִי בְּתֵבֵל זוֹ
בֵּין הָרִים וּסְבַךְ רֵיחָנִי
אֲנִי נוֹלַדְתִּי לִפְנֵי שְׁלֹשֶת
אַלְפֵי שָׁנָה - כָּאן חָיִיתִי
רָאִיתִי אוֹר
וְנָשַׁמְתִּי אֲוִיר הָרִים
מִבְּלִי דַּעַת שֶׁיֵּשׁ יָם
בַּמֶּרְחַקִּים שֶׁבְּגִלְגּוּל אַחֵר
יַעֲשֵׂנִי לִנְזִירָה


טבעון, סתיו 1979


אסתר ראבּ, ילידת פתח־תקווה, המשוררת הארץ ישראלית הראשונה (1894 - 1981). שירתה מקיימת זיקה בין שורשי העבר וההווה על רקע המקום והזיכרון שממנו נחווה מהלך חיים שלם של ילדות ובגרות עד זקנה. נופי הארץ נחווים ביצריות ובחושניות. קרבתה לטבע ייחודית וטעונה.
העברית של ראבּ ילידית ומודרנית חותרת לזרימה אותנטית. תבנית השיר שלה שומרת על רציפות ואינה מחולקת ליחידות שיריות. כל שיר הוא יחידה אחת. טורי השיר קצרים. הריתמוס חופשי.
ראבּ פרסמה בשנות העשרים של המאה שעברה בכתב העת "הדים", והוציאה את ספרה הראשון "קמשונים" ב1930 - קמשון (או קימוש) הוא צמח קוצני - שאר קובצי שירתה התפרסמו ב־1964 ("שירי אסתר ראב") וב־1972 ("תפילה אחרונה"). לאחר מכן הופיעו מבחרים נוספים מתוך שירתה ועד הכרך שלפנינו.
שירתה מצאה מבקרים שנהגו בה בהדחקה או בהתקרבות כדי "אופצייה" שיש להתגאות בה, ונדמה שכך נחשבה תמיד.


17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שמעון שלוש (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
לא תמיד. תודה לך
י. קליש (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
היי שמעון. האם תוכל להוסיף את התרשמותך גם בליווי כוכבים? תודה.
שמעון שלוש (לפני 11 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה נינה
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
יוסף תודה רבה שוב
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
כנרת תודה כן אני בתוך זה עדיין. קורא את הפרוזה של ראב והיא ממלאת אותי בריחות ילדותי, ואגב כך משכיל על תקופתה, שהיא בעצם שלנו.
שבת שלום
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
דבר ראשון (שאנ'לא אשכח:) הציור בתמונה שלך - מ-ק-ס-י-ם -! ~ ^ ~ חוצמזה ראב, חיה ונושמת טבע . הטבע נושם את ראב , והיא מפליגה בתאוריה למרחבים נטולי גבולות .

אני למדתי מהחשיפה, השפה, הריחות והצבעים . שמעון , תודה ושבת נהדרת , כּנרת~~
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
ואני אספר לשניכם שמאז שחזרתי אליה לאחרונה השגתי גם את כל הפרוזה שלה שממוגגת וגם את "ימים של לענה ודבש" בחינת הביוגרפיה שלה, כי מעניינת אותי יותר ויותר התקופה שנקשרה אצלי לאחר התעסקות מחודשת ברחל.
הפרוזה של ראב שהתחלתי לקרוא מזכירה לי את ילדותי, ועל הדרך את הזיקה לארץ ולשורשיות בכלל, המכניסה את ציר הזמן, לרטרוספקטיבה, המסייעת לראיית המציאות מעבר להשגות על שירתה.

ד"ש
אהוד בן פורת (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
אסף, טעות בידך אתה לא צריך לראות כל תגובה שכותבים כסוג של התנצחות. חוץ מזה לא בשביל להתרברב בתקופה שאני התעניינתי בדברים שאסתר ראב ז"ל כתבה אני גם השגתי דיסק ובו כל ארכיון כתביה :-P
הפסקתי לקנות ספרים (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
אב"ף התנצח איתי :) האמת היא שאני שמח לראות שיש אנשים שמתעיינים בתקופה הזאת. הדיעה שלי טיפשית (עניין של טעם כביכול), רק ציינתי ש'למרחוק' הוא קובץ השירים היחיד שאני מוצא את עצמי חוזר אליו מדי פעם. נהנתי לקרוא את הדברים שכתבת וגם את התגובה של אב"ף. תודה לשניכם.
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
אב"פ אותי אתה לא צריך לשכנע הבאתי אותה כי תמיד קראתי את שירתה והתחברתי להרבה שירים משלה.
על ההיסטוריה שלה התחלתי לקרוא, וכמו כן מחפש אחר כל הסיפורים שלה.
גם העובדה שיש לה מתווכים כמונו וכמו רבים וטובים אחרים מדברת בעד עצמה

בברכה


אהוד בן פורת (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
לאסתר ראב יש חשיבות רבה נתחיל בעובדה שאביה היה ממקימי פתח תקווה ומעבר להיותה אישה מאוד מיוחדת שעברה לא מעט, בהתחשב לתקופה ההיא שלא כמו היום היו מדכאים את כישרונן של הנשים. כתיבתה היתה סוג של שופר ולכן כשהיא הלכה ופחתה עם הזמן (למרות שהיא המשיכה לכתוב בערך עד לסוף חייה) היו שהזדעקו על כך. היא נושאת בכתיבה המקסימה שלה טעמים מתקופות רחוקות שלא תמיד אפשר להתחבר אליהן בדרכים אחרות. באמת בכדי להבין את סוד קסמה מוטב לקרוא את האוטוביוגרפיה על חייה שכתב אהוד בן-עזר (אני אשוב ואזכיר אותו בסוף דבריי) כשמנציחים תקופה מן הראוי להנציח אותה בזכות כמה יוצרים ולא רק עם יוצר אחד, אז אני מוצא שיש לה מקום. אני מוצא לנכון להזכיר שעוד בגליון הראשון של כתב העת הספרותי "חדרים" (של הלית ישורון) בתחילת שנות ה-80' היא העניקה ראיון מרגש. דבר אחרון, כמו שהזכרתי קודם - בואו לא נשכח שאחרי הכל אסתר ראב זכרונה לברכה במובן מסויים היתה מי שאולי החלה הגן המשפחתי של בן-עזר.
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
אתה מתנצח מפני מה שממילא כתבתי בשורה האחרונה של דבריי. ה"אופצייה" שכתבתי, והובאה במרכאות כפולות היא ה"אופצייה הפואטית" לשמם של עורכי "עמדה" ועמוס אדלהייט, והיא כוונה מראש לשמש מלפני ואחרי המבקרים שמצאו טעם לקולה של המשוררת הזו מאז ועד עתה.
אתה לא אומר משהו חדש שלא כתבתי אותו, אתה רק רוצה להוסיף את מה שהנחתי ממילא במה שכתבתי על אלה ש"נהגו בה בהדחקה", בין כך ובין כך זו התנצחות קיימת שהביאה אותי להניח אם כך ששירתה נחשבה תמיד, כוון שמה שעושה את הנחשבות זה בדיוק המקום הזה שיוצר התנגדות או הסכמה, לעניות דעתי.
מדבריך עולה שאין אתה משאיר מקום גם לשירתה של רחל, ששירתה המפורסמת ביותר מהתקופה הזאת. לראוי להזכיר שגם במקרה שלה לא עזרה הביקורת בגנותה ושירתה התפרסמה, יתכן ואין קשר ישיר או ברור בין ביקורת ובין תהילה, כנראה שנחשבות ותהילה מושגים הרבה יותר גבוהים או טהורים מביקורת לשמה.
אינני פוסל את דעתך הגם שאינה מנומקת אלא סופרלטיבית, אלא שכל אחד וטעמו הוא
בברכת עלה והשתבח.
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה מיכל
הפסקתי לקנות ספרים (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
היא אינה קול חשוב אך יש אחרים שחושבים אחרת ממני. למשל דורית ויסמן שכתבה רשימה על קריאה בשיר 'אני תחת האטד' של ראב באתר מקום לשירה. הנה קישור:
http://www.poetryplace.org/index.php/online-magazine/2005/gilayon-5/679-dorit-vaisman-ester-rab

לדעתי, יוכבד בת מרים והקובץ 'מרחוק'- זה מה שצריך להישאר מהתקופה הזאת.
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
איך כתבת יפה אם אני לוקח את דברייך אז זה מה שאני מרגיש כשאני קורא בשיר הזה. בו ממש התפעמתי באמצע השיר כמו התרחבה לי הנשימה אולי פעימה היא עודף ולא חוסר, אם לקשר בדברים שאך כתבתי לך.
תודה פניולה מעריך את מה שבא ממך.
panyola (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
איזה שיר יפה ומיוחד אני צריכה לקרוא בו עוד הרבה פעמים
איך היא מביאה את התחושה של ירושלים
שהיתה אז בימי המקדש והחיים בחלקתה
הקטנה והזיקה למקדש מאד מיוחד.
אני מעודי לא שמעתי על משוררת זו עד לאחרונה
שהועלה שמה פה בסימניה.
באמת תודה על שהכרת לי שיר זו וחשפת אותי
למשוררת זו שפתה אהובה עלי.
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
טוביה תודה רבה ושבת שלום לך
אנקה (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
אמן ואמן ותודה שמעון איש יקר.
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
אנקה תודה רבה זה בסדר גם אני לא טוב בתאריכים חוץ מזה שימי ההולדת שלנו נחגגים באותה שנה
אבל הברכה שלך בשביל זה היה כדאי לי שתזכרי.
את יודעת שאני מאוד מעריך אותך מעל לכל ולומד ומאחל לך נחת וכל טוב ושנמשיך ללוות וללמוד זה מזה
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
אין לה תבניות אלא אדם אינו אלא תבנית מולדתו שלה. אני מאמין לך לא כל אחד נקשר לאותם דברים. אני מכבד את הקריאה שלך
אנקה (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
לשמעון, מזל טוב ליום הולדתך:) פיספסתי בכמה ימים, חודש? איתך הסליחה. תודה שאתה משתף אותנו בשירה של משוררים ומשוררות מעניינים, מודה שתמיד למדתי ממך דברים חדשים.
גם משירתך האישית וגם מתובנותיך על כתיבהשל אחרים.
אתה יוצר מקורי וייחודי שמפרה את מוחם של אחרים.
יום הולדתי 13.10 עדיין יש זמן:)
מיה אליה (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
מודה שהיה לי קשה ,עם התבניות שלה - וגם מצאתי את עצמי עם הרבה תהיות בפורומים,
רק אחרי הרבה קריאות הצלחתי למצוא את היופי שבמילים שלה ,
כנראה שאני הייתי בין אלו שבחרו בהדחקה אל מול הבוטות וחשבונות הנפש שלה - שאולי לא קלה לקורא כמוני .
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה ושלום לשיווה
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה לחוגי
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
לצחצח ללטש - קראתי במילון אבל לא מפתיע אותי לו מרטה צמחים. בסיני ראיתי את צמח נר הלילה או אחר כמו מנורה שהאירה לפי הסיפור אולי לבני ישראל את דרכם במידבר מלבד אורות המופתים.
גם אני שמתי לב לעוצמה שבזה. יש במריטה מבחינה מילונית גם אלמנט של רוגז. להביא לתיקון על ידי צחצוח והברקה של המנורה, אולי רשומים בה ניבים בהשאלה היא מעוררת לאורה התחדשות.
נזיר ממורט, קירח, צריך העברת תער.
"איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה', מיין ושיכר יזיר... תער לא-יעבור על-ראשו" (במידבר). נזיר קיים במקרא מלפני: "תהיין (הברכות) לראש יוסף ולקודקוד נזיר אחיו" (בראשית). האסיים בימי בית שני חיו חיי נזירים. יש במריטה יסוד להתקדשות. - הכל מן המילון.
כשם שאנו מורטים את העוף להכשר - נכון?
תודה רבה
Dawn (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
עולות לי הרבה שאלות מה זה מורטת מנורות קודש?
הקרבה למקורות והאזכורים התכופים של כוהנים ורמיזות לתקופת המקרא, מביאים אותי לתהות מדוע בחרה במילה "נזירה" זו הרי באה מהנצרות.
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה עולם-נפלא-נורא רציתי לכתוב נפלא-מכל.
עולם (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
יופי של ביקורת. ותודה על הציטוט, בעוונותי לא קראתי דבר משל משוררת זו.
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה לחמדת יום טוב
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה לקיסרית.
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה לך אנקה שהיית שותפה איתי לתהודות
ועל ניקיון הדעת
ואם גם יום הולדתך קרבה שיהייה במזל טוב ובהצלחה.
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה לyaelhar ויום טוב
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה לך אב"פ, והולך לקרוא את שכתבת על הספר.
שמעון שלוש (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
לנוריקוסאן השיר הזה נכתב מאוחר יותר וב1979 בקירוב. אינני בטוח שרק כך אפשר להתייחס לנזירות פה אלא שהבחנתי שקירבתה לטבע טעונה, והים מרחיק לעבר עומקים מיתיים, והתייחסות מיתית מתקיימת הרי ממילא מההעצמה בשירתה.
תודה לך בכל זאת, שפתחת את הצוהר לראייה הזו שמעניקה פרספקטיבה שחשתי בה וטרם חקרתי.
אהוד בן פורת (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
אני ממליץ לכם לקרוא את הביוגרפיה שנכתבה עליה - "ימים של לענה ודבש", תערכו חיפוש כאן, באתר ותוכלו למצוא את מה שכתבתי עליה.
נוריקוסאן (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה על השיר היפה ועל ההסבר. מרשים עד כמה השיר נשמע מודרני במילותיו ובסגנונו, על אף שנכתב בתחילת המאה הקודמת. ראוי לציין שהנזירות המוזכרת כאן מושפעת ממושג הנזירות הנוצרי, הרחוק עד מאוד מזה היהודי, הקצוב בזמן בדרך כלל ושאין בו התבודדות והתרחקות מבני המין השני, אלא גידול שיער, התנזרות מן היין והתרחקות מן המת ומקברו.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ