אנשי 'סימניה' היקרים,
בצערב רב וביגון קודר, אני נאלץ לבשר לכם שאני עוזב את אתר 'סימניה'. אבל אל דאגה, זה יהיה רק לשבוע. פשוט אני נוסע למחנה קיץ בצפון של הנוער העובד והלומד ובמשך שבוע שלם אצטרך לחיות בחוץ בלי מחשב, בלי טלוויזיה, בלי ספרים, בלי מזגן, בלי מיטה נורמלית וחדר נורמלי, וכמובן גם בלי המשפחה ובלעדיכם, חבריי ומכריי מהאתר.
והנה וידוי קטן: מעולם, אבל מעולם, לא הייתי מחוץ לבית, לבד, במשך יותר מחמש ימים. לכן, ההתרגשות בשיאה. השבוע הזה עומד להיות קשה ואינסטנטיבי לפי מה ששמעתי, אך גם כיפי ומרתק.
אז שלום לכם (ואני בטוח שנתראה), תאחלו לי מהר מהר בהצלחה ועוד שבוע אני אחזור כמו חדש!

*

ועכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם: 'למה הוא מודיע את ההודעה הזו בביקורת ספרים ולא באיזה פורום או קבוצה? ולמה עוד בביקורת על ספר שהוא קלאסיקה חד פעמית מאת ז'ול וורן?'
ואני עונה: 'לא יודע. יכול להיות שזה בגלל שלא אכתוב ביקורת במשך שבוע שלם ולא רציתי שתתגעגעו. ואולי גם בגלל שז'ול וורן היה האדם הראשון בעצם שנטע בתוכי את אהבתו למסעות ואת המשיכה אליהן.'
ואפשר לומר שהנסיעה שלי למחנה היא כמו מסע. מסע קשה ומפרף שאני אמור לעמוד בו בגבורה ושהוא רחוק מכל מה שהכרתי עד עכשיו. סוג של מבחן שמוכיח את היכולות שלי, ההישרדות שלי בשטח, את הבגרות שלי ובעצם בונה את חיי מחדש.

*

נ.ב- את כמות הלייקים והתגובות, אספור רק אחרי שאחזור מהמסע, כמו שנוהגים לספור את כמות הניצולים על גבי ספינה טרופה. וכידוע, כמה שיותר ככה יותר טוב...

קלאסיקה במיטבה.

ולמה?

לא בגלל שזה ה-ז'ול וורן, או בגלל שלל הגרסאות לטלויזיה, קולנוע וסדרות מצולמות (פירס ברוסנן) או מצויירות (מלפני 34 שנים לערך!) שנעשו בעקבות הספר - אלא בגלל הפשטות שבו.

בלי גאדג'טים, בלי שכלולים, תקופה אחרת - ישנה, מכבדת, מכובדת, אלגנטית.
מסע בעולם ולא במהירות האור אלא דרך מסלולים עקלקלים, דרך מפגשים לא צפויים וכן, חוזרים בסוף של וורן - ואל הקסם שלו.

מי שלא ראה אף אחת מההפקות (ההפקה מלפני 20 שנה בכיכובו של ברוסנן מוצלחת מאד לטעמי) - מוזמן לצלול לספר מתח, בילוש, הרפתקה, קצת אבל קצת רומנטי (בלי סקס שידחפו לו באמצע כדי למכור ולמכור ולמכור) ואת הוורן האמיתי שיסגור את הכל טוב טוב כמו שרק הוא יודע.

ספרים כמו זה כבר לא כותבים היום :).

מומלץ בחום !!

אל תוותרו לילדים, תנו להם את הקלאסיקות. הם יודו לכם על כך. אני לא מכריחה לקרוא, רק מביאה ספרים מגוונים הביתה ומציעה לבתי הגדולה (בת 10 ) לקרוא. לעיתים היא נתפסת ואני מאושרת. ולילדים הקטנים יותר כמובן להקריא להם באופן קבוע לפני השינה ולהפוך את שעת הקריאה לכיף ולזמן אינטימי ומיוחד של הילד וההורה. הרווח הוא לכל החיים.

הנה ספר שמאוד נהניתי ממנו! בתור אחת שגדלה על הסדרה המצוירת בערוץ 6, תמיד תהיתי למה הזאב המרושע רודף אחרי וילי פוג ופספרטו. הספר פתר לי את התעלומה. =) הסיפור מתרחש במאה ה19, בעיצומה של המהפכה התעשייתית, שכלול אמצעי התחבורה והתקשורת ושיאה של האימפריה הבריטית. דמותו של ופיליאס פוג מוצגת בתור אנגלי נאור ומאופק וז'אן פספרטו כסטריאוטיפ לצרפתי אימפולסיבי ופטפטן. זה מבט משעשע על רוח התקופה וההסתכלות של המערב על העולם הפראי בצדו השני של הכדור. למרות שיש אקשן ואפילו איורים מדליקים לכל פרק, ילדים של היום כנראה לא ייהנו כל כך מהספר. הילדים הגדולים דווקא כן, לא סתם הספר הזה נחשב לקלאסיקה. הרפתקה נפלאה, שפה מקסימה והסוף גאוני.
והמשפט האחרון של הספר כנראה הסוף הכי מוצלח לספר איי פעם.
בקיצור, אהבתי וממליצה מאוד!

היתה להם משימה ואם הם לא יצליחו בה כל חברי הבית יצחקו עליהם ( = ידיחו אותם).זה לא האח הגדול השרדות רוקדים עם כוכבים או שאר מרעין בישין שצצים חדשות לבקרים כיום,זה אחד מהספרים הידועים של ז'ול ורן.
התערבות בין שני ג'נטלמנים האם ניתן להקיף את העולם ב - 80 יום,גוררת את האחד עם משרתו מסביב לעולם בצורה קדחתנית
כדי להספיק לחזור בזמן שנקבע.בדרך הם עוברים התמודדויות עם מזג האוויר ועם אנשים מתרבויות שונות עד לסוף המפתיע.

ספר על כבוד בין אנשים נאמנות והוגנות - האם זה עדיין רלוונטי בעולמנו שוחר הרייטינג והרדידות ?!

ספר מאד איכותי,
יחסית לספר כל כך ישן ציפיתי שהוא יהיה מאד קשה לקריאה אבל הוא היה קריא+
מה שבאמת מיוחד בספר הזה זה שבאמת הישתמשתי באטלס כדי להבין את הכל כמו שצריך,
כל מדינה שעברו היסתכלתי באטלס ועקבתי אחרי הדרך שלהם שזה ריתק אותי.
זה ספר שכמוהו יהיה קשה למצוא היום.
בסך הכל ספר מצוין

הרבה מאוד שנים זה היה הספר האהוב עליי .
אחריו בא "האמן ומרגריטה" ספר שלהפתעתי הרבה קראתי הרבה פעמים וכל פעם התחברתי מחדש אחד הספרים בשבילי

בתור ילדה קיבלתי את הספר במתנה כשההורים שלי עשו לי מנוי ל"אותיות" שהיה עיתון לילדים.
אני זוכרת שהיה לי מאוד קשה לקרוא אותו (נראה לי שזה היה הספר הראשון שקיבלתי שלא נראה כמו ספר ילדים- מבחינת האיורים כריכה וכו'). בתור בולעת ספרים, מאוד הציק לי שהיה ספר בבית שאני לא קוראת אותו.
מה שהכי זכור לי לגבי הספר הוא שאחרי מס' נסיונות וויתורים, החלטתי לדלג על העמודים הראשונים ולנסות לקרוא משם ואז הספר תפס אותי (וזה הפטנט שלי עד היום בספרים שקשה להתחיל אותם).
זהו ספר מקסים וכ"כ תמים (יחסית להיום) ונקי בהחלט מומלץ לקריאה.

שמעתי עליו כל כך הרבה-שכנראה ציפיתי ליותר מידי.
אבל הספר באמת היה גרוע, עלילה שטחית ולא מעניינת, העיבודים הקולנועיים היו הרבה יותר מעניינים, סתם בזבוז זמן!