ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 27 במאי, 2012
ע"י ג'ניה
ע"י ג'ניה
אני מאוהבת בספרי דויד גרוסמן. גם לילדים וגם למבוגרים.
אבל זה ספר מוגזם בעיני.
למרות הרעיון העמוק כנראה - אין באמת אפשרות לאתגר הורה או ילד במשחק של משפט וחצי במשך דפים על גבי דפים.
כשקראתי אותו בעצמי לפני ההקראה לבנות שלי - הייתי פשוט בשוק שאפשר להוציא דבר כזה בתור ספר ילדים. קראתי אחר כך לבת הגדולה שלי והיה לה סביר - לא עורר שום רגש, גם לא דחיה.
ציורים יפים ומינימאליסטים. מיוחדים בתור אומנות. אבל כל החוויה ניואג'ית מדי בעיני. ניתן להפיץ זאת כאומנות אבסטרקטית מבוגרים - אבל אני לא רואה קשר בין זה לבין ספר ילדים..
מעדיפה ובגדול את הספרים היותר "חיים" של גרוסמן, דינאמים ושכיף כל כך לקרוא אותם. אם הייתי בוחרת אחד הייתי בוחרת את "ספר השיאים של פוז" - ספר שאין עליו מבחינת כמה הוא מצחיק וקליט לילדים וגם עמוק מבחינת המסר שלו. אבל כמובן לגרוסמן יש עוד המון המון ספרים מצויינים.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שיווה
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
תודה על ההסבר:)
והפירוט
|
|
|
ג'ניה
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
כל אחד יחיד ומיוחד
הספר מתייחס לעובדה שכל אחד הוא מיוחד ואין כמוהו. ועל המשפט הזה יש משחק של לפחות 10 עמודים . האמא מטיילת עם בנה ומספרת לו בהקשרים שונים שהוא ממש יחיד מסוגו, והוא שואל אותה שאלות , והיא עונה לו, והם מגלים ביחד שגם הנמלה היא יחידה כזאת ועוד ועוד. ושזה בעצם לא מפחיד להיות יחיד ומיוחד - שזה לאו דווקא אומר שאתה בודד. והפואנטה היא ש"המציאו את החיבוק בשביל שאנשים לא ירגישו בודדים". זה הרעיון. אבל הביצוע הוא בערך המשפט "אתה יחיד ומיוחד" בעשרות וריאציות..
|
|
|
שיווה
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
ג'ניה, לא מכירה את הספר
מה יש בספר? מה הרעיון שלא מצליח?
כמוך גם אני קוראת לפני שמקריאה, מכיוון שזה ספר ילדים אין חשש מספויילרים, תודה |
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
