הביקורת נכתבה ביום שישי, 4 במאי, 2012
ע"י עומרי
ע"י עומרי
ספר זה, נשי ככל שיהיה , רק נראה מבטיח, ורק נשמע מזמין, האמת היא שהוא מאוד יום יומי, אבל אין לנו לחשוב שכל ספר ראוי או רוצה להיות יצירת מופת, כמו שיש ציורים שמיועדים ללובר יש ציורים שמיועדים למשרדים של חברות נסיעות. כבודו של הספר במקומו מונח.
ספר זה מנסה קצת בכוח להיות אקטואלי ולצייר את הישראלי כבורגני רדוד וקר מזג, הביקור האופנתי בבירתה של תיאלנד בעשורים האחרונים מתואר כחוויה פלסטית, ומטונפת כמובן.
הייתה כאן הזדמנות, ואני יודע שהסופרת יכלה לנצל אותה, לכתוב על הישראלי האמיתי, לא המתברגן, לא זה שטס לבד ומשאיר את הבעל עם הילדים ומשאיר טיפ של 200 באהט למלצר המסכן ברובה הקוואסאן. אולי קצת הישראלי המעצבן, המתמקח, זה שנוסע לתאילנד כדי לעשות בודי מסאג', הגיבור כאן מתנהג כמו גבר, הכבוד אותו מותירה הסופר לנופי תאילנד הופכים את הספר לשטחי ולספר שהוא אולי הפרסומת לספר האמיתי, שגם הוא לא כל כך מפתיע, אך למרות זאת, אף מילה על אהבה היא גם אף מילה על ספרות מצויינת..ואתם יודעים מה, טוב שכך, גם ספרים כאלה חסר.
3 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
עומרי
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
ועוד חשבתי על זה לבד :-)
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
"יש ציורים המיועדים למשרדי נסיעות", אאוץ'!
|
3 הקוראים שאהבו את הביקורת