ביקורת ספרותית על רגטיים מאת אדגר לורנס דוקטורוב

---

מעולם לא חייתי במקום בו הייתי חלק ממיעוט חסר זכויות הנמצא במדרגה תחתונה של החברה בה הוא חי.
אולי זו אחת הסיבות מדוע ספרים על אנשים כאלה, או על יחיד הנמצא בסיטואציה שכזו, כל כך מעניינים אותי.
הדרך הארוכה והמיוסרת שהתחנה האחרונה שלה היא הבית הלבן כיום, שם יושב נשיא שאינו לבן, היא אחת הדרכים האיומות והקשות שידע ציבור כלשהוא בתולדות העולם.
והספר הזה מתאר חלק קטן בדרך הזו. אפילו היום קשה להיות אפרו-אמריקאי בארה"ב, עם כל זה שיש שם נשיא כזה. אז בתחילת המאה ה-20 בוודאי ובוודאי.
ומה קורה, יום אחד, כאשר איש אחד חש שנעשה לו עוול? לא העוול ההיסטורי הענק שהוא נושא במורשתו, אלא עוול קטן, יומיומי, כזה שמדי פעם כל אחד מאיתנו עובר.
סיפור מצוין שכתוב נהדר, כזה שממחיש איך זה להיות חלק מציבור שנחשב מאז ומעולם כנחות ומה קורה כאשר איש אחד מחליט שדי לו.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על רגטיים