ביקורת ספרותית על דלהי מאת מרים רבי
ספר בסדר

---

הודו הודו. ברור למה הספר הזה התגלגל למדף הספרים שלי. גם אני פליטת הודו אכולת נוסטלגיה. נפלתי שדודה לתקציר הספר, לשמו ולמראה כפות הרגליים היפות, המשוחררות והמלוכלכות שבכריכה. לצערי תכולתו של הקנקן לא ענתה על ציפיותי.
הגיבורה של הספר היא שני, בחורה צעירה שבהווה חצתה כנראה את השלושים. הספר הינו בסגנון של פרקים קצרצרים משולבים זה בזה אשר קופצים בין ההווה לעבר ומספרים למעשה שני סיפורים שונים על קורותיה של שני.
הסיפור בעבר, מתאר את מערכת היחסים בת ה-10 שנים עם בחור רוחניקי וחופשי שמסרב להתמסר לה ולהעניק לה את האדמה ואת הביטחון שהיא כל כך רוצה.בחור של "שמיים". היא לא עוזבת אותו למרות שיודעת ומבינה לאורך הדרך שהוא לא יתן לה את מה שהיא צריכה.
גם הנשמות הטובות שנקרות בדרכי הזוג ומתבוננות מהצד אומרות לה שאין לה מה לחפש איתו. ובכל זאת זה נגרר 10 שנים לרבות נסיעות להודו ומגורים בעיירת אשראם בבתים נפרדים כי הוא צריך את המרחב שלו.
באופן צפוי למדי הוא נשמט מציפורניה ומתאהב באחרת צעירה ויפה ממנה ותוך זמן קצר מוכן לתת לה את כל מה שלא היה נותן לשני לעולם גם אם הייתה מחכה עוד 20 שנה.
הופתעתי מאוד לגלות שזו ה-הפתעה הגדולה שהובטחה לנו בכריכת הספר. לא הייתי קוראת לעובדות חיים פשוטות שכל בחורה עם ניסיון חיים וחברות מכירה מקרוב "הפתעה גדולה"...
בהווה אנחנו מקבלים את שני שבורת הלב וכנראה גם דכאונית על גבול הקליני. כאן הסופרת בחרה לספר סיפור מפליא, שתקום הבחורה שלא מתכווצת למשמע הדברים הבאים... שני מפתחת חברות עמוקה עם הגניקולוג שלה.
כן כן, הגניקולוג.
צר לי, זה כל כך מופרך בעיני. אם גבר היה כותב את זה ניחא, הייתי סולחת. אבל הכותבת היא אישה. מישהי רוצה לשתות קפה עם הגבר שאיתו חולקים את הרגעים הכי מביכים בהיסטוריה הרפואית שלנו? אוקי, בכל זאת זה לא סיפור דקומנטרי ומתפתחת שם מערכת יחסים מאוד יפה בה משפחתו של הדוקטור כולל אימו ובנו(הוא אלמן) מאמצים את שני על חיקם כביתם האובדת. למרות הרמיזות לכיוון ובעיקר בסוף הספר מערכת היחסים בין שני לדוקטור לא עוברת למימד הרומנטי בשום שלב.
מעבר למופרכות שבבסיסו של הסיפור בהווה, לא אהבתי את דמותה של שני שלמרות שכל הספר עסק בקורותיה היא לא הייתה מספיק מפותחת כדמות ואני עדיין לא יודעת עליה מספיק.
היא נשארת דמות שיטחית שאנחנו נחשפים לאפיסודות בחייה חלקן מרגשות אבל משהו נשאר מאוד מפוספס.
הספר הוא קליל לקריאה, מתאים לשעת לילה מאוחרת אחרי יום עמוס, פרקים קצרים זה תמיד נחמד והכותבת היטיבה לתאר את הודו מה שהעניק לי כמה רגעים של חיוך קטן וזיכרון מתוק.
לסיכום, אם אתם בהודו, נטועים עמוק באיזה גסט האוס מול הים, מחליפים ספרים עם אחרים ומעבירים את הזמן, אז הספר הזה יכול להיות נחמד בשבילכם. לא מעבר לכך.

» ביקורות נוספות של דבידו
» ביקורות נוספות על דלהי