ביקורת ספרותית על סיפורי רופא - ושתי # מאת ויליאם קרלוס ויליאמס

---

אם יש תחרות סמויה בין הרוסים לאמריקאים מעניין לקבל במקומו של הסופר הרוסי אנטון צ'כוב את ויליאם קרלוס ויליאמס שידוע יותר כמשורר אמריקאי ואני מוכרח להודות שאני מעדיף את זה האחרון, עם צ'כוב יש לי "טראומת ילדות".

בתקופת ילדותי אמא שלי נהגה לקנות לי כל מיני מתנות שימריצו אותי להיות ילד טוב ויחכו לי עם שובי מבית הספר היסודי הביתה, באחד הפעמים זה היה ספר סיפורים של צ'כוב לילדים ולא אהבתי אותו בלשון המעטה, אני כבר לא זוכר מה היו שם באותם סיפורים אבל אני זוכר שתמהתי איך משתפים ילדים בדברים כאלה. בכל אופן ספרו של ויליאמס מעלה בי משהו מאותו טעם של פעם רק בצורה מעודנת יותר, ואם אני צורך להוסיף צלע נוספת, שלישית לביקורת שלי הפעם, אני קורא את הספר הזה תוך כדי זה שאני זוכר גם את המשורר, שאול טשרניחובסקי שגם עליו סיפרו שהוא היה רופא בבתי הספר בתל-אביב רק שבמקרה שלו עד כמה שידוע לי הוא לא עירב בכך את כתיבתו.

ויליאם היה סוג של "רופא הכפר" הגיעו אליו כל מיני סוגי אנשים שביקשו שהוא יטפל בהם או בילדיהם, וגם אם הוא לא תמיד זכה לכבוד שהגיע לו, אחרי הכל הוא מספר עליהם בסוג של אירוניה, להבדיל כמו שצ'רלס בוקובסקי סיפר על עצמו ב"שירות הדואר". את הספר תירגם עודד פלד מי שמזוהה בדרך כלל בתרגומים משל דור הביט, ואני מאמין שגם בימינו רופאים וגם כאלה שהם לא, ימצאו ברסיסי החיים הללו שהעלה על הכתב חן רב.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על סיפורי רופא - ושתי #