ביקורת ספרותית על מסע ארוך כל כך מאת רוהינטון מיסטרי
ספר טוב

---

עוד ספר נפלא של רוהינטון מיסטרי. סופר שכל פעם מחדש מצליח להמם. לפני שנים שוטטתי בהודו במשך חדשים אחדים עד היום קשה לי להסביר או לתאר באופן ממצה את תת היבשת הזו. רוהינטון מצליח. הוא מיטיב לתאר את הכאוס הבילתי אפשרי הזה, כאשר כל הבלאגן נאחז בעוגן שפוי אחד בשם גוסטד נובל (כשמו כן הוא). פראות שחיתות הזנחה טירוף עוני יאוש יופי חמלה אהבה ואצילות הכל בקלחת אחת - הודו.
שום דבר אינו צפוי, וכלום אינו מובן מאליו. בסוף הספר מסכם אומן רחוב תמהוני שסוכתו בצד הכביש נהרסה ע"י עובדי העיריה "בעולם שבו מחראות בצידי הדרך הופכות למקדשים ולאתרי פולחן, ומקדשים ואתרי פולחן הופכים לעיי חורבות, זה משנה לאן?" (ללכת). הספר הזה, כך כתוב על הכריכה מאחור, הורחק מתכנית הלימודים באונ' מומביי בשל הביקורת הקשה שבו על השלטון המושחת. נכון, רוהינטון אינו חוסך שבטו אך הוא מצליח לעשות זאת תוך אהבה גדולה הבנה וכבוד לאנשים שחיים בשכונותיה בתנאים מאד קשים שמנסים להתרומם מעל לזוהמה והנחשלות, להבטיח לילדיהם עתיד טוב וחינוך למרות שהסביבה משדרת "אין סיכוי". רוהינטון מאמין באנשים ומצליח לבטא זאת כך שבסופו של דבר ולמרות הכל הספר אינו מדכא אלא משאיר איזה שביב של תקוה.
מי שקרא את ספריו האחרים שתורגמו לעברית ואהב, לא יתאכזב. מזומנת לו חוויה קסומה מי שעדיין לא מכיר, אני ממליצה בחום.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על מסע ארוך כל כך