מאכזב...
ההבטחה לסוד משפחתי הייתה כל כך גדולה, שכבר גילו את הסוד הוא היה כל כך קטן ושולי בכל הדרמה על האלצהיימר,הילד עם קשיי התקשורת והדרמה עם הבוס.
מידי הרבה רעשי רקע ועלילה משעממת במרכז.

זה נראה לנו כל כך ברור שיש לנו את כל החושים.
מה אם באמת היה חושך? מה אם באמת לא ההינו יכולים לראות?
עולם אחד כמעט בדיה נהפך לעיוור.
מדהים לקרוא איך חוש אבוד אחד גורם לכל אדם לשנות את אשיותו, איך כל אדם מאבד את עצמו בדרך אחרת ואשה אחת שמנסה לעשות סדר בכאוס.
אין לי מילה אחרת זה פשוט טרוף של ספר.

כנראה שאהבה לא מנצחת הכל...

בד"כ ספרים שעלילה מתבססת על גניבת אמנות או מתרכזת ביצירות אמנות הספר כתוב בצורה משמימה.
זהו ספר שהעלילה בו מרתקת ואפילו התאורים שנכתבו על היצירות מעניינים. זהו ספר מתח אומנותי.

אוי ... בזבוז ענק של זמן.
מי שקורה את העמוד הראשון והאחרון של הספר ממצא את כל תוכנו.
ספר מיותר לחלוטין.

"מצחיק בצורה קיצונית
ורועש ועצוב שזה לא יאמן"

אמנם לא כל מילה ושורה הייתי מנציחה.
...אבל הספר כתוב עם כל כך הרבה הומור, ציניות ותמימות.
כך שבלתי ניתן להפסיק לקרוא את הספר.
יצירה של ספר.

תמיד כאשר לומדים על ציור או רישום, לומדים על הצייר , על חייו מה עמד מאחורי הציור. עושים מחקר שלם ומקיף אודות הצייר.
אבל מה עומד עם מי שמצוייר בציור. מה תולדות חייו? מה הסיפור שלו? את זה לא יודעים. יודעים רק דברים ראשוניים, השם, הגיל, למה צויר, וזהו. לא מסופר על האופי של הדמות מאחורי ואת סיפור חייה.
ופה בפעם הראשונה קורה משהו מדהים, שונה, ספר המדבר על הדמות מאחורי הציור, עלילה עוצרת נשימה, לפעמים כתוב קצת בפשטות, אבל בכל זאת ספר המתאר תקופה, חיים של נערה ענייה, משרתת. והכל בטוב טעם ובאינטימיות מיוחדת.
אני ממליצה לכל מי שלמד אי פעם על ורמר , או מי שחשב לעצמו "מי זה?" "מה עומד מאחורי?" לקרוא את הספר המדהים הזה.

מדהים לראות איך אנו חיים במציאות ובחיים אחרים, מזעזע שרק במרחק שעות טיסה יש בנות שנטבחות ועוברות ייסורים שכאלה ואפילו לא מודעות לזה.

ספר קליל וחמוד.